רקע: המעבר של גברים לאבהות הינו אחד השינויים המשמעותיים והמרכזיים בחייהם של כשמונים אחוז מהגברים במערב. בספרות קיימות שתי גישות מרכזיות המתייחסות למעבר זה, הראשונה זו הגישה הנורמטיבית והתפתחותית והשנייה הינה גישה משברית.
מטרת המחקר לבדוק את מידת ההסתגלות הרגשית של הגברים עם המעבר להורות בלידה ראשונה.
שיטה: המחקר כלל 100 אבות לתינוקות שנולדו במרכז רפואי רבין ממרץ –דצמבר 2007. אוכלוסיית הנחקרים התחלקו לשתי קבוצות: קבוצה ראשונה כללה 50 אבות חדשים וקבוצה שניה כללה 50 אבות ותיקים . שתי קבוצות המחקר הותאמו לפי המשתנים סוציו-ודמוגרפיים, ומאפייני התינוקות.
איסוף הנתונים נעשה בשתי נקודות זמן, הראשונה ביום שחרור התינוק מבית החולים ,הנחקרים מלאו שאלון משתני רקע ושאלון תחושת דיכאון ((Beck Depression Inventory והשנייה כשלושה חודשים מיום השחרור ,
ממצאים : מרבית הנחקרים הם ילידי הארץ, בגיל 33, נשואים כ-4 שנים, בעלי השכלה על תיכונית שעברו קורס הכנה ללידה והיו נוכחים בלידה. לא נמצאו הבדלים משמעותיים בין שתי הקבוצות במשתנים הסוציו-דמוגרפים למעט בגיל ובתעסוקה. גם במאפייני התינוקות לא נמצאו הבדלים למעט סוג הלידה . לגבי ציוני דיכאון, לא נמצאו הבדלים משמעותיים בין הקבוצות בתחושת הדיכאון בשני הזמנים, כשמרבית הנחקרים בשתי הקבוצות לא היו בדיכאון.
מסקנות : לא נמצאו הבדלים משמעותיים בציוני תחושת הדיכאון בין שתי הקבוצות בשני הזמנים, יתכן שתוצאה זו נובעת מבעיות מתודולוגיות של המחקר.
המלצות: למחקר זה יש השלכות על עבודת העובדים הסוציאליים במחלקות יולדות, שמאשש את הגישה הנורמטיבית והתפתחותית במעבר להורות בקרב גברים לתינוקות יחידים ובריאים. אך יש צורך להמשיך ולבצע מחקרי אורך לפחות עד גיל שנה תוך שילובם של משתנים נוספים.
