תקציר
במזרח התיכון, ילדים ומתבגרים רבים חשופים לאירועי טראומה מתמשכים כתוצאה מהקונפליקט הישראלי פלסטיני. תושבי העיר שדרות והישובים הסובבים אותה הם אחת מהקבוצות הסובלת ביתר שאת מקונפליקט זה. מאז שנת 2000 אלפי טילים ורקטות נורים מכיוון רצועת עזה. ילדים שנולדו באזור חשופים לאורך חייהם למציאות זו של סכנת חיים מתמשכת. המחקר המוצג בהרצאה זו בחן את תהליך התפתחותם של מנגנוני התמודדות הישרדותיים נוכח איום קיומי מתמשך זה.
מתודולוגיה
שאלת המחקר נבחנה באמצעות השוואה בין שלוש קבוצות ילדים ומתבגרים בגילאי 10-14, שנחשפו לרמות שונות של איום מהערים שדרות, אשקלון ואור עקיבא. איסוף הנתונים נערך באמצעות שאלונים לדיווח עצמי המותאמים לילדים. השאלונים בחנו את המשתנים: חשיפה לטראומה, סימפטומים פוסט-טראומטיים, קושי בויסות רגשי, רגישות סנסורית וקשיים בתפקוד חברתי.
עיקרי הממצאים
מודל המחקר מסייע בזיהוי הגורמים המשמעותיים המעורבים בהשלכותיה של חשיפה ממושכת לטראומה ומראה את מורכבות הקשרים השונים בין גורמים אלו. הממצאים מצביעים על קשרים מובהקים, ישירים ועקיפים, בין חשיפה לטראומה לבין סימפטומים פוסט-טראומטיים, קשיים בויסות הרגשי, רגישות סנסורית וקשיים בתפקוד החברתי.
מסקנות
חידושו של מודל המחקר הוא בהצגת התפתחות התסמונת הפוסט-טראומטית כמנגנון הסתגלות, המשפיע על רובדים שונים של הגוף והנפש. השלכותיו של מנגנון זה על התפתחותם של ילדים, החשופים למציאות של אירועי טראומה מתמשכת, מעמיק שורשיו מאירוע חשיפה אחד למשנהו, ועלול להקשות על התפתחותם הנורמטיבית של רבים ואף עלול למנוע מהם להחלים באופן ספונטני.
