רקע: במהלך הטיפול במשפחות, נוכחנו לראות שהאלימות במשפחה משפיעה על היכולות ההוריות של הנשים. במקביל, משפיעה על תפקודם הרגשי וההתנהגותי של ילדיהן. מתוך ראיה המשפחתית המערכתית, עלו הצורך וההיענות לקבוצה דיאדית.
מדי שנה משתתפות שישה זוגות, שהמכנה המשותף הינו חשיפה לאלימות על רבדיה השונים. ההנחיה נעשית בקו, על ידי מטפלת באומנות ועו"ס קלינית.
רציונל לעבודה דיאדית : קשר בין הילד להורה עומד במרכז, מתוך הבנה על ההשפעה ההדדית.
הרציונל לעבודה בקבוצה הינו יצירת שייכות ונרמול החוויה, שותפות לגורל. יצירת חוויה מתקנת- ההתנסות בשכבת בנות גילן בסביבה בטוחה, בגיל בו חוות ריחוק מהוריהן.
מטרות הקבוצה:
חיזוק הקשר בין אמהות ובנותיהן: שיפור התקשורת, הגברת מודעות אחת למיינד של השנייה.
עיבוד הקשיים והמשברים במשפחה והעלאת דילמות מהיומיום.
הגברת היכולת של האמהות להתייחס לבנותיהן בנפרד.
נתינת כלים בהדרכות ההוריות, יאפשר שינוי בתפקוד ההורי. בנוסף, שיפור דימוי העצמי של האמהות יסייע להן לשמש כמכוונות ומווסתות של הבנות.
שיטות: כלים מגוונים מעולם ההבעה והיצירה, טיפול בבישול, פסיכודרמה ומהטיפול הקוגניטיבי התנהגותי.
כל מפגש נבנה בתחילתו ובסופו מעבודה קבוצתית, לב המפגש עבודה דיאדית. מפגשים נפרדים הוקצו להדרכות הוריות.
ממצאים : ניכר שהעבודה על הקשר אם-ילדה דרך התנסות בקבוצה בדרכים חווייתיות, היווה כקטליזאטור להנעת תהליכים.
באמצעות העבודה על תוצרי המפגשים, השיח שהתפתח ברמה הקבוצתית ומערכות יחסים, התאפשרה הצצה והתייחסות לקשרים שונים:
קשר אם בת: רצף שנע מצורך ביצירת קשר ואינטימיות, לצורך בהתרת קשר ונפרדות.
קשר בין חברות הקבוצה.
קשר של המנחות עם הדיאדות.
קשר בין מנחות לאמהות בהדרכות ההוריות.
קשר בין המנחות.
מסקנות: הזוגות דיווחו על הטבה משמעותית ותיארו כי הועמק האמון והתפתח שיח רגשי. המלצותינו לקיים קבוצות ארוכות טווח ועבודה דרך דרכים בלתי מילוליות, שיאפשרו יצירתית וספונטניות להעלאת חוויות אישיות ועיבודן. במקביל הדרכות הוריות פרטניות וקבוצתיות.
