צעירות וצעירים חסרי בית בין הגילאים 18-26 נמצאים במצבי סיכון ומצוקה קשים. צעירים וצעירות אלו, חיים ברחוב או בסידורי לינה ארעיים, פוגעניים או נצלניים, מנותקים ממערכות תמיכה טיפוליות, חברתיות ומשפחתיות. חלקם משתמשים באסטרטגיית הישרדות הכוללת שימוש בסמים ואלכוהול, מעורבות בפלילים ו/או בזנות.
הניסיון מלמד כי בשל המאפיינים הייחודיים של קבוצת אוכלוסייה גילאית זו, אין הם משתלבים במערכות התמיכה הקיימות עבור אוכלוסיות מבוגרים של חסרי וחסרות הבית, חלקם הגדול עדיין נראים ומרגישים יחסית טוב יותר מאשר אוכלוסיות מבוגרות, חלקם עדיין נמצאים בשלבים של חיפוש זהות המאפיין את גילאי ההתבגרות. סיכוי הסיוע והשיקום לאוכלוסייה זו גבוהים יותר ואסטרטגיות ההישרדות (זנות, התמכרות, עבריינות) עדיין לא מוגדרות ככרוניות. לאור כל זאת, ברור הצורך למענה מובחן ומותאם לאוכלוסיות בטווח גילאים זה. בסימפוזיון זה נבקש להעלות למודעות את הייחודיות שבעבודה עם צעירים וצעירות חסרי בית, האתגרים וההצלחות.
