רקע: חוסן משפחתי מהווה מוקד חשוב להתערבות בעבודה סוציאלית לאור היותו ממתן השפעות שליליות של מצבי לחץ ומקדם הסתגלות משפחתית. עם זאת, קיים מחסור בידע אודות הגורמים התורמים לפיתוחו ושימורו, בפרט בקרב משפחות עם מתבגרים החשופים לעימות פוליטי מתמשך.
משפחות אלה עומדות בפני אתגרים רבים הנובעים משילוב בין השלב ההתפתחות המשפחתי והאיום הביטחוני. זיהוי המשתנים המסבירים חוסן משפחתי אצל הורים ומתבגרים יכולים לסייע לעובדים סוציאליים לבחון כיוונים חדשים להתערבות ולגשר בין תיאוריה לפרקטיקה.
מטרות: לבחון האם קיימים הבדלים במידת החוסן המשפחתי בין הורים למתבגרים החשופים לעימות פוליטי מתמשך והאם קיימים הבדלים במשתנים המנבאים חוסן משפחתי בקרבם.
שיטה : המדגם כלל 89 דיאדות של הורים ומתבגרים המתגוררים בעוטף עזה, אשר נחשפו לירי טילים במשך 13 שנים. במחקר השתתפו 71 אימהות ו -18 אבות בגילאי 35-60, ו -39 בנות מתבגרות ו -50 בנים בגילאי 11-18. השאלונים בחנו חשיפה לירי טילים והעריכו רמות חרדה (TAI), חוסן אישי (CD-RISC), דיפרנציאציה עצמית (DSI) וחוסן משפחתי (FRAS). השאלונים הדגימו תכונות פסיכומטריות טובות.
ממצאים: לא נמצאו הבדלים מובהקים בין הורים למתבגרים ברמות החוסן המשפחתי. בקרב המתבגרים, מגדר, חוסן אישי גבוה ורמות נמוכות של חרדה, ניבאו רמות גבוהות יותר של חוסן משפחתי. בקרב ההורים, חוסן אישי גבוה ורמות גבוהות של דיפרנציאציה עצמית ניבאו חוסן משפחתי גבוה יותר.
מסקנות והמלצות : הדמיון בדיווח על רמות החוסן המשפחתי עשוי ללמד על היותו סכמה משפחתית, המעוצבת בתהליכי אינטראקציה. אולם, לצד הדמיון ברמות החוסן המשפחתי, הגורמים המסבירים חוסן משפחתי היו שונים בקרב הורים ומתבגרים. הממצאים מצביעים על צורך לאסוף מידע ולתכנן התערבויות המקדמות חוסן משפחתי, תוך התחשבות בשלב ההתפתחותי הייחודי של המשפחה.
