הספרות אודות חוויתם של אנשי טיפול באוכלוסיית נפגעי ונפגעות תקיפה מינית מתמקדת בעיקר בחוויותיהם של הנפגעים וכן בחוויותיהם של אנשי מקצוע המטפלים במבוגרים. קיימת התייחסות מעטה לחווייתם הייחודית של עובדות ועובדים סוציאליים המטפלים בילדים.
ההרצאה תשלב חוויות הן מהפן האישי והן ממספר ראיונות של עובדות סוציאליות העובדות במרכזים טיפוליים בפגיעות מיניות.
מהחוויה האישית והראיונות עולה כי מתוך המפגש עם הפגיעה המינית וההתמודדות עם חוויות הטיפול הקשות הגיעו המטופלות למקומות של צמיחה ותחושת קומפטנטיות. בתוך כך הן נעזרו בניעות דיאלקטית בין הקושי לצמיחה. עלה צורך רב במשאבים כגון הכלה, הדרכה ותמיכה. כן עלתה חווית בדידות אותה חוות המטפלות בחדר הטיפול, במערכת המעסיקה אותן ובסביבתן הפרטית.
על סמך הדברים ותוך מיקוד בתנועה הדיאלקטית בין הקשיים והחוזקות שחשות המטפלות, המאפשרת להן להמשיך ולעסוק בתחום קשה זה, נראה כי חיזוק אותם מקומות קומפטנטיים יסייע להן להמשיך בעבודה.
מבחינה מעשית, מערך ההכשרה והתמיכה בעובדים סוציאליים העוסקים בטיפול בילדים נפגעי תקיפה מינית, חייב להיות מכיל, בטוח, שיאפשר לעובד לחוש בנוח עם תחושותיו שלו ועם התכנים שעולים במרחב הטיפולי. ניכר כי עובדים צעירים בתחום זקוקים לתמיכה רבה יותר. בהעדר מענה לצרכים אלו המטפל עלול לפתח דה- סנסטיזציה לטראומה, לשדר למטופל מסר של השתקה בתוך המרחב הטיפולי ולפגום בחוויה האותנטית של הטיפול. ניתן לומר כי רצוי לפנות לעסוק בתחום טיפולי זה רק לאחר כמה שנות עבודה בתפקידים אחרים עם ילדים בסיכון.
מבחינת מדיניות שירותי הרווחה והטיפול, יש לבחון אם המאזן התקציבי כפי שהוא מחולק היום מאפשר להעניק לצוות המטפל את כל הדרוש לו.
