שלומית: בתחום הקשה של אלימות במשפחה, בו מטפלים חשופים לטראומטיזציה משנית, ופועלים תחת מתח ואחריות כבדים, אני רוצה לשתף בסיפור מעורר השראה, שיצא מן הגבולות המקובלים ותוצאותיו הן בבחינת מיעוט המחזיק את המרובה, טוען אותנו בכוחות מחודשים ומסייע לנו להחזיק את התקווה. ההרצאה לא תהיה מחקרית, תאורטית. חיים היה מטופל מיוחד, שנכנס עמוק ללבי ולחיי ואני רוצה לתאר את התהליכים אותם עברתי בזמן בו ליוויתי אותו ואת הקשר המיוחד שנרקם בינינו. בהרצאה נתמקד במספר נקודות ציון במסע הטיפולי ובחוויה האישית של כל אחד מאתנו בכל אחת מנקודות אלו. סיפורו של הטיפול מעורר מחשבות לגבי החשיבות של טיפול ה"תפור" אישית למידות המטופל, מידת החופש הקיימת בשרות הציבורי, והמתח, שלעניות דעתי צריך להשמר, בין העמדה המחזיקה גבולות ברורים ואיתנים, לזו המבקשת לפרוץ אותם. חיים: אחשוף את סיפורי האישי ואת האירוע המכונן והפגישה הראשונה במרכז גליקמן שהביאה לישיבה בכיסא המטופל של שלומית (בחלקם הדברים נכתבו זה מזמן בכתבי האישיים ויחשפו לראשונה כאן) אציג את תחושותי ומחשבותי בטרם הגעתי לטיפול, גם דרך דברים שנכתבו על ידי ואתאר את הפגישה הראשונה בראייתי ומה גרם לי להגיע לפגישה נוספת. (מסתיים בשיר שכתבתי) אתאר במילותיי את מהלך הטיפול ומדוע החלטתי להמשיך בתהליך של למעלה משנתיים ומה הצליח הטיפול להשיג (עמידה על קוים אדומים בעבודה, בטחון עצמי, ולבסוף {אבל לא הסוף} הוצאת ספר שירים), אציג את סגירת המעגל האישית שהצלתי להשיג, בנוגע לאירוע המכונן וכיצד הצליחה שלומית להביא לידי השלמה ושלמות פנימית אצלי.
