ישראל היא מדינה שבה שיעור העוני גבוה מ- 20%, והיא מדורגת במקום הראשון מבין מדינות ה-OCED במדד זה. העוני אינו רק מצב כלכלי של הפרט, אלא נזקקות בפני עצמה, ומחקרים מוצאים כי משפחות עניות סובלות ממצוקות חברתיות או נפשיות, ומקשיים בתפקוד האישי וביחסים במשפחה והסביבה. נמצא כי העוני משפיע על קבלת החלטות, על מנת-המשכל, על מצב הבריאות, ועוד. ואכן, הגדיר משרד הרווחה והשירותים החברתיים כמדיניות מוצהרת את הטיפול באנשים החיים בעוני בעדיפות גבוהה, ופרס בפני המחלקות מגוון התערבויות קהילתיות, קבוצתיות ופרטניות במטרה לצמצם את התופעה.
במקביל, בשנים האחרונות מתבססות בשדה פרקטיקות התערבות מכוונות תוצאה, לפיהן, ההתערבות הינה תהליך מובנה וסדור הכולל אבחון, החלטה מודעת על מטרות, הצבת יעדים, פעולה ליישומן, ובסופו של התהליך - סיום התערבות עם השינוי המצופה, או כאשר מוערך כי לא ניתן להשיגו באמצעים שנקבעו.
בהרצאה אסקור כלי שפיתחתי בעבודתי בשדה עם אנשים המתמודדים עם עוני, לצד התחזקות המדיניות להתערבות תוצאתית. הכלי נועד לתמוך בתהליך קבלת ההחלטות על דרך ההתערבות בטיפול באנשים המתמודדים עם עוני, וזאת כדי לאפשר טיפול מיטבי באדם ובמשפחה תוך התייחסות למצבו מחד ולמגוון ההתערבויות העומדות לרשותנו בטיפול בו מאידך.
הכלי מבוסס על בחינת מצבו של הפונה בהסתכלות על שני צירים מרכזיים - עומק העוני ופוטנציאל השינוי של האדם במצבו הנוכחי. השילוב בין שני צירים אלו מאפשר חלוקה של הפונים לארבעה טיפוסים מרכזיים, כשלכל טיפוס מאפיינים וצרכים מוגדרים, והתערבויות תואמות.
הכלי תומך בקביעת ההתערבות ומסייע ליישם תוכנית המבוססת על פרקטיקה מקצועית, מוסכמת על הפונה והמטפל, ומוכוונת תוצאה, והוא מאפשר להעריך את ההתערבות ותוצאותיה לאחר מעשה.
