מחלת סוכרת נעורים הינה מחלה אנדוקרינית כרונית שכיחה בקרב ילדים, אשר עיקר הטיפול בילדים אילו הוא באחריות ההורים ודורש התערבויות מתמשכות שלהם. היענותם לטיפול של ההורים הינה קריטית למצבם הבריאותי של הילדים החולים ומונעת את הידרדרות המחלה ופגיעה באיכות החיים של הילדים. על בסיס גורמים שנמצאו קשורים במחקרים קודמים, המחקר בחן את הקשרים בין ייצוגי מחלה קוגנטיביים ורגשיים, אסטרטגיות התמודדות ותמיכה חברתית, לבין היענות לטיפול בקרב הורים לילדים החולים בסוכרת נעורים (סוג 1) בגילאי 2-13. המחקר הינו כמותני ואיסוף הנתונים התבצע באמצעות שאלון מובנה למילוי עצמי ע"י ההורים, דרך הרשת החברתית, במדגם נוחות.
ניתוח הנתונים נעשה בתוכנת spss ואילו חלק מהממצאים:
נמצאו קשרים מובהקים עם משתנה התוצאה, היענות לטיפול. כך, נמצא קשר חיובי חלש-בינוני מובהק בין שליטה עצמית להיענות לטיפול. כך, שככל שהורה תפס את מחלת ילדו כנשלטת על ידו, כך נענה יותר לטיפול. כמן כן, נמצא קשר שלילי בינוני מובהק בין מחזוריות להיענות לטיפול. כך, שככל שההורה תפס את מחלת ילדו כמחזורית, כך נענה פחות לטיפול.
בנוסף, נמצאו קשרים חיוביים בינוניים מובהקים בין שליטה עצמית ושליטה על ידי טיפול לבין אסטרטגיות התמודדות ממוקדות בעיה. כך, שככל שהורה תפס את מחלת ילדו כנשלטת על ידו ועל ידי הטיפול כך התמודד יותר באמצעות אסטרטגיות התמודדות ממוקדות בעיה.
ועוד, נמצא הבדל מובהק בין אבות לאימהות, בכך שאימהות משתמשות באסטרטגיות ממוקדות בעיה ובאסטרטגיות ממוקדות רגש יותר מאשר אבות.
לממצאים אילו משמעות יישומית רבה בהתערבויות עתידיות עם אוכלוסיית המחקר. התערבויות ממוקדות בייצוגי מחלה ואסטרטגיות התמודדות של הורים לילדים החולים בסוכרת נעורים (סוג 1) יכולות לקדם את היענותם לטיפול ילדם ובכך לשפר את בריאותם.
