הרקע התאורטי: מאז מלחמת 1948 קיימת בישראל תופעה של פליטים פלסטינים פנימיים. פליטים אלה ברחו או גורשו מכפריהם בימי המלחמה, ולא הורשו לחזור לכפריהם.
המחקר הנוכחי התבסס על שלוש תיאוריות עיקריות המתייחסות לנושא ההעברה בין דורית: התיאוריה של בואן, התיאוריה של בוזורמני נאגי ותיאוריית הסולידריות הבין דורית.
מטרת המחקר: מטרת מחקר זה היא להבין כיצד מעבירים הפליטים הפלסטינים הפנימיים בישראל את חוויית הפליטות מדור לדור, מהבריחה או הגירוש שלהם מכפרי המוצא ועד ההתיישבות בכפרי המקלט בשטח מדינת ישראל.
שיטת המחקר: המחקר נערך במתודת מחקר איכותנית והתבסס על הגישה הנרטיבית.
ממצאים: הניתוח הנרטיבי נעשה בשתי שיטות: הולסטית וקטגוריאלית. בכנס יוצג הניתוח ההוליסטי. על פי שיטת ניתוח זו נעשה ניתוח של הסיפור בשלמותו. מתוך הניתוח נגזרו סיפורי המרואיינים לשלוש קבוצות של משפחות שמעלות שלושה סוגי סיפורים המבטאים חוויות שונות לגבי העברה הבין דורית של הפליטות: 1."המשפחות הכאובות והנאבקות": אלו משפחות המאופיינות בעשייה מתמשכת לאורך כל שלושת הדורות למען שמירה על סיפור הפליטות ושיפור מצבם של הפליטים הפלסטינים הפנימיים. 2. "מכאב למאבק ומאכזבה להשלמה": המשפחות בקבוצה זו הן משפחות המאופיינות במאבק מתמשך של בני הדור הראשון מאז העקירה בשנת 1948 ועד היום. 3. "כאב מתמשך שלא מלווה במאבק": משפחות אלה מאופיינות בתחושת כאב מתמשך לאורך שלושת הדורות, כאב שאינו מלווה במאבק.
מסקנות והמלצות יישומיות: למחקר זה השלכות ברמה המדינית והקלינית. ברמה המדינית מעלה המחקר את המודעות לגבי תופעת הפליטים הפלסטינים הפנימיים בישראל כבסיס לטיפול באוכלוסייה זו. בנוסף, יודגשו אספקטים הרלבנטיים להתערבויות משפחתיות שמטרתן לעבד את האבל הבין-דורי שנובע מהפליטות.
