רציונל
הרצאה זו תציג את המתח בין העבודה הפרטנית לקהילתית, ואת התכנית "עבודה פרטנית לשינוי חברתי", שעל בסיס ההתנסות בה נוצר החיבור המוצע כאן בין הגישות.
שיטה
העבודה הסוציאלית מחולקת בין פרקטיקה פרטנית לקהילתית, למרות ערכי המקצוע התומכים בראיה פחות דיכוטומית ומפרידה, דוגמת גישת האדם בסביבתו והתפיסה הפסיכו-סוציאלית. חלוקה זו עמדה לביקורת רבה, אך עדיין בשטח, בתכניות ההכשרה ובכתיבה המקצועית הפרדה זו נשמרת. הספרות מצביעה על שלל גורמים התורמים להפרדה זו, כמו הקושי של עובדות סוציאליות להיות מעורבות בפעולה רחבה ברמת המדיניות, והאטרקטיביות של גישות פרטניות תוך-נפשיות להציע הסברים ברורים למצוקה ולטיפול, ולהציג תכניות מדידות לעבודה והערכה.
תכנית ההכשרה "עבודה פרטנית לשינוי חברתי" הפועלת מזה שבע שנים במחלקה לעבודה סוציאלית באוניברסיטת בן-גוריון, מכשירה סטודנטיות לעבודה עם משפחות החיות בעוני, בהתאם לפרדיגמה של עבודה סוציאלית מודעת-עוני. לאחר מספר שנים בהן פעלנו ברמה הפרטנית, שילבנו בשנה האחרונה גם פעולה ברמת המדיניות, תוך חיפוש הגשרים והחיבורים בין שתי אפשרויות הפעולה, אותם נציג בהמשך.
