רקע- מדי שנה אנו מטפלות בכ80 משפחות דוברות רוסית ומתוכן כ25% עלו לישראל לאחר אבחון מחלה ומתוקף חוק השבות. משפחות אלו חוות בתקופה משברית כפולה של הגירה ומחלה; היעדר מערכות תמיכה, מחסור בידע ותנאים בסיסיים וכן הגברת מצבי דחק שעלולים להוביל להפרעות פסיכיאטריות. המשפחות העולות מעוררות לא פעם התנגדות וספקות אצל הצוות המטפל ובקרב העובדות הסוציאליות, המשמשות גורם מתווך בין המשפחה לבין הצוות הרב מקצועי. עמדה טיפולית זו מאופיינת בתהליכים של העברה והעברה נגדית ובמורכבות אישית ומחלקתית.
התערבות- לאוכלוסייה זו צרכים ייחודיים, וביניהם סיוע ותיווך בתוך בית החולים, ליווי הקליטה בארץ, קשר הדוק עם הקהילה ותמיכה רגשית ומשפחתית. העובדת הסוציאלית מהווה גשר בין צרכים, הרגשות והמחשבות של המשפחה לבין המציאות החדשה. מאחר והעובדות הסוציאליות המטפלות במשפחה הן דוברות רוסית, ילידות ברה"מ, יש להן היכרות עם עולמה של המשפחה מחד והן חלק מהמערכת הרפואית והחברתית החדשה מאידך. קיום קשר טיפולי זה הכרחי לשם הפחתת הפרעות חרדת והגברת תחושת שייכות של המשפחות בעזרת שפה ותרבות משותפים. במקביל נעשה עיבוד רגשי פרטני ומערכתי אל מול הצוותים המקצועיים.
תוצאות – המודל הייחודי הזה מאפשר למשפחות הבנה טובה יותר של המערכת הרפואית, הענות לטיפול וחיבור לישראליות. הצוות מדווח על התחברות לצרכי המשפחות ותקשורת יעילה יותר.
מסקנות והמלצות- ניתוח איכותני של התהליך העלה שמדובר באוכלוסייה ייחודית לישראל, ואין על תופעה זו ספרות קודמת. הדבר מחייב בניית מערך התערבות חדשני של "יש מאין" תוך כדי תנועה. אנו מאמינות כי יש להמשיך וללמוד את הנושא על מנת לשפר את השירות שניתן לקבוצה ייעודית זו, וכן לאפשר ונטילציה ותמיכה במטפלים דרך שיח פתוח המוביל לאמפתיה והיכרות אישית עם המשפחות וסיפורן.
