מערכת היחסים נכדים בוגרים-סבים הינה ייחודית, דינאמית ומשמעותית לנכדים הבוגרים ולסבים כאחד. בשל תוחלת החיים העולה זוכים נכדים לקשר עם סביהם לאורך שנים רבות. כאשר סבים בוחרים לחיות בזוגיות שניה לאחר אובדן בן/בת זוג מתמודדים נכדים עם קבלתו של אדם חדש למשפחה. מטרת ההרצאה היא לבחון חוויות של נכדים בוגרים את סביהם החיים בזוגיות שנייה בזקנה.
המחקר נערך כחלק ממחקר מקיף אודות משפחות מורכבות שנוצרו בשלב הזקנה. שיטת המחקר איכותנית ומבוססת על עקרונות ניתוח פנומנולוגי פרשני (IPA), המאפשר הבנה לעומק של תופעה שאין לגביה כמעט ידע ממחקר קודם. מתוך הראיונות המובנים למחצה שנערכו למחקר המקיף, נבחרו עשרים נכדים בדגימת קריטריון. סביהם של הנכדים חיים בזוגית שנייה שנוצרה בזקנה לאחר פטירת בן הזוג מנישואים ארוכי שנים. הנכדים היו ילידי הארץ בגילאי 18-33,. משך הזוגיות השנייה של הסבים נעה בין 1-16 שנים, והזמן שחלף ממות הסב/סבתא נע בין 2.5- 36 שנים.
הממצאים העלו סיפור של שינוי בחוויית הקשר נכד-סב מזו שהיתה לפני הזוגיות השנייה. התמות כוללות שינוי בחוויה פנימית אישית של נכדים לגבי המעבר מאובדן לחיים, והתמודדות עם אובדן הסב/סבתא שנפטרו בהקשר לזוגיות השנייה. געגוע, אכזבה, פגיעה והתאבלות הנכדים על הסב שנפטר לצד חוויות של שמחה והקלה המדגישות את התאבלות הסבים והחזרה לחיים.
הידע מהמחקר יכול לתרום לפרספקטיבות תיאורטיות המתייחסות ליחסים בין דוריים במשפחה בכלל ולהשפעת זוגיות שנייה של סבים על הקשר נכד-סב בפרט. אנשי טיפול העובדים עם זקנים ועם משפחות מורכבות יכולים להיתרם בידע לגבי סוגיות איתן נאלצים נכדים ובני משפחתם להתמודד, למשל, ההתמודדות עם אבל על סב/סבתא או אישה/בעל שנפטרו כחלק בלתי נפרד מההתמודדות עם קבלת בן/בת הזוג החדש/ה.
