רקע: חוק הדיור הציבורי (זכויות רכישה תשנ"ט, 1998) נקבע במטרה לספק פתרון דיור לשכבות אוכלוסייה אשר אינן מסוגלות לרכוש או לשכור דירה בשוק הפרטי. במהלך השנים, מתחמי מגורים בהם נבנו דירות הדיור הציבורי הוזנחו ומצבן הדרדר. בחלק ממתחמים אלו עתיד להתקיים תהליך התחדשות עירונית אשר עלול לפגוע באוכלוסיות מוחלשות אלו. במסגרת קורס "החממה לפרקטיקת מדיניות" פעלנו, סטודנטים שנה ג` לעבודה סוציאלית מאוניברסיטת לחיפה ועובדים סוציאליים מעיריית חיפה, לקידום מידיניות מיטיבה לאוכלוסיות הדיור הציבורי בשלוש רמות מעורבות: מול התושבים, מול ארגונים חברתיים, ומול החברות המשכנות, תוך הערכת החסמים וההזדמנויות בתהליכי עיצוב מדיניות.
מטרות: 1) לבחון את רמת הידע והמעורבות של דיירי הדיור הציבורי בנוגע לתהליכי התחדשות עירונית. רמת הידע נבדקה על ידי תהליך מיפוי צרכים בעזרת שאלון חצי מובנה בקרב דיירי הדיור הציבורי. 2)לייצר קואליציות לפעולה בין ארגונים חברתיים ועובדים סוציאליים, זאת באמצעות `שולחנות עגולים` להבניית מסגרת פעולה. 3) לקדם תהליך שינוי מול החברות המשכנות. באמצעות כתיבת ניירות עמדה, מפגשים אישיים וקבוצתיים.
ממצאים ומסקנות: דיירי הדיור הציבורי מתגוררים בדירות שאינן מותאמות לצרכיהן או מוזנחות מאוד, ומתמודדים עם חוסר מענים וקשיים מול החברות המשכנות בנוגע לתחזוקת הדירה, כמו גם העדר ידע בנוגע לזכויותיהם. תפקידם של העובדים הסוציאליים כמתווכים, מסנגרים ומקדמי מדיניות בתהליכים אלו נמצא כמשמעותי לצורך שמירה על זכויות הדיירים. הן הסטודנטים והן העובדים הסוציאלים במחלקה לשירותים חברתיים עוברים תהליך שינוי בתפיסת התפקיד בו מתגבשת זהותם המקצועית באשר לפעילות בזירת המדיניות. עשייה פעילה בזירה זו בתהליך התגבשות ה`אני המקצועי` תוך הבנה וקריאה נכונה של המערכת הארגונית מאפשרת זיהוי הכוחות הבולמים והמקדמים בתהליך ומעורבות מקצועית הולמת.
