בשנת 2014 התקיים מבצע צוק איתן שבו ישראל הופגזה ע"י טילים מאזור רצועת עזה. סטודנטים ממסלול `לחץ וטראומה` במסגרת תכנית הב"א בעבודה סוציאלית במכללה האקדמית תל-חי נסעו לדרום כמסייעים ראשונים לאוכלוסייה הנפגעת. בהתאם לסיטואציה הייחודית בדרום ולהפעלתם של הסטודנטים כאנשי מקצוע בעלי חוסן, הוצג המושג מציאות משותפת של לחימה, המיטיב לתאר (ביחס למושגים כמו טראומה משותפת/מציאות טראומטית) את פעילותם של הסטודנטים בדרום וכולל בתוכו את כלל מאפייני האירועים שנחוו ואת סך התגובות של המסייעים במצב זה.
בחזרתם, השתתפו הסטודנטים בקבוצות מיקוד שיועדו לצורך עיבוד חווייתם ובכדי ללמוד על התמודדותם כמסייעים ראשונים.
שלוש קבוצות המיקוד כללו 27 מסייעים סך הכל, הוקלטו, תומללו מילה במילה ונותחו בניתוח איכותני. הניתוח גילה תמונה של התמודדות של מסייעים צעירים במצב של מלחמה והרפלקציה שלהם על יכולתם לעבור ממצב של אי וודאות למצב של וודאות בכדי לתפקד כמסייעים ראשונים. בפרזנטציה נדון בתימה המרכזית שעלתה מתוך הממצאים - התנועה מחוויה של להיות סובייקטים ללהיות אובייקט מסייע – יצירת וודאות בתנאי אי וודאות.
תימה זו שופכת אור נוסף על התהליך המהיר שבו נדרשים מתערבים ראשוניים לצמצם את ה"אני" האישי שלהם ולעבור במהירות וביעילות ל "אני מקצועי" המאפשר את תפקודם היעיל והמדויק.
השלכותיהם של הממצאים שעלו מתוך הנתונים מדגישים את הצורך בהכשרה ייחודית למסייעים ראשונים במעברים ממצבי שגרה לחירום.
בנוסף יש לממצאים אלו חשיבות בכל הקשור לחינוך הסטודנטים לעבודה סוציאלית כמתערבים ראשוניים.
