רקע\רציונל: בכל שנה מאובחנים בין 400 ל-500 ילדים כחולי סרטן בישראל. מחקרים הצביעו על כך כי מחלת סרטן בקרב ילדים מהווה מקור לדחק ולמצוקה רגשית עבור הילד ומשפחתו ועלולה להפר את האיזון המשפחתי.הליך הטיפול במחלה ארוך ומחייב התמודדות והסתגלות מתמשכות של ההורים ושל כלל המערכת המשפחתית. רוב המחקרים בתחום הסתגלות הורים לילדים חולי סרטן נערכו בחברות מערביות אינדיבידואליסטיות. מעט המחקרים אשר נערכו בקרב חברות מזרחיות קולקטיביסטיות בוצעו רק בעשור האחרון והשתמשו בעיקר בשיטות מחקר איכותניות. מטרות המחקר: 1. לבקוד את הסתגלותם, במימדי תפיסות הבריאות הנפשית והגופנית, של הורים לילדים חולי סרטן המשתייכים לשתי קבוצות אוכלוסייה – הערבית והיהודית. 2. לבחון את הקשר בין אורח חיים (קולקטיביסטי\ אינדיבידואליסטי) של הורה לילד חולה סרטן לבין הסתגלותו 3. להרחיב את הידע אודות מרכיבי ההסתגלות של הורים לילדים חולים. שיטה: איסוף הנתונים נערך בארבעה בתי חולים בארץ (הדסה, סורוקה, שניידר ורמב"ם). מדגם נוחות, הורה אחד מכל תא משפחתי. בסך הכול השתתפו 205 הורים, 104 הורים יהודים, ו-101 הורים ערבים. ממצאים: נמצא כי יהודים היו בעלי תפיסה חיובית יותר של בריאות גופנית, וכן דיווחו על רווחה נפשית גבוה יותר. הערבים דיווחו על מצוקה נפשית יותר גבוהה מאשר יהודים. לא נמצא קשר בין אורח חיים לבין הסתגלות ההורה. נמצאו קשרים בין משתני המחקר: דחק אובייקטיבי, תפיסת מחלה, לכידות משפחתית, וגמישות לשינוי לבין ההסתגלות. דחק אוביקטיבי היווה גורם מתווך בין מוצא אתני לבין הסתגלות. השלכות ותרומת המחקר: ממצאי המחקר תורמים להבנה מעמיקה של תהליך ההתמודדות ומרכיבי ההסתגלות בקרב הורים לילדים חולי סרטן, בשתי האוכלוסיות הערבית והיהודית, כמו כן מסייעים לבניית מודל התערבות רגיש תרבות.
