אלימות בקהילה היא התנהגות אלימה בין-אישית, המתרחשת במסגרת הקהילה הגורמת לפגיעה או מאיימת בפגיעה. חשיפה לאלימות זו יכולה להיות ישירה או בלתי ישירה. מחקרים התייחסו לממדי והשלכות החשיפה לאלימות בקהילה בקרב ילדים ומתבגרים, ומעט מחקרים בחנו אותה בקרב בוגרים.
תקציר זה מתייחס למחקר שבחן ממדי חשיפתם של הורים פלסטינים מישראל וילדיהם המתבגרים לאלימות בקהילה והשלכותיה, ובמיוחד המחקר בחן עלייה בהופעתם של סימפטומים פוסט-טראומטיים וירידה ברווחה הנפשית בקרב ההורים, ובחן עלייה בבעיות הפנמה והחצנה בקרב המתבגרים בעקבות החשיפה לאלימות בקהילה.
המחקר הוא כמותי, וכלל מדגם של 760 הורים פלסטינים מישראל (456 אמהות ו- 307 אבות), בגילאים 35-65 ואחד מילדיהם המתבגרים בגילאי 14-18 (320 בנים ו- 440 בנות), דרך דגימה אקראית שיטתית של דיאדה הורה-ילד.
ממצאי המחקר הראו ממדי חשיפה גבוהים לאלימות בקהילה בקרב ההורים וילדיהם. רובם המתבגרים נחשפו באופן בלתי ישיר לאלימות בקהילה ויותר משליש דיווחו על חשיפה ישירה לאלימות זו במהלך חייהם. בקרב ההורים, רובם נחשפו באופן בלתי ישיר לאלימות בקהילה וכמעט חצי מהם נחשפו באופן ישיר לאלימות זו במהלך חייהם. בנוגע להשלכות החשיפה, ממצאי המחקר הראו כי חשיפה גבוהה לאלימות בקהילה מנבאת עלייה בסימפטומים פוסט-טראומטיים ורווחה נפשית ירודה בקרב ההורים, ורמה גבוהה של בעיות הפנמה והחצנה בקרב המתבגרים.
מחקר זה תורם רבות לקידום הידע בתחום החשיפה לאלימות בקהילה בקרב הורים ומתבגרים. ממדי החשיפה הגבוהים לאלימות בקהילה והשלכותיה השליליות על הורים וילדים, מחייבים בניית תכוניות מניעה, איתור והתערבות, המותאמות תרבותית וסוציו-פוליטית עבור האוכלוסייה הפלסטינית בישראל. במיוחד, בניית תוכנית התערבות ברמה משפחתית המשותפת עבור דיאדה הורה-ילד.
