רקע
במשך שנתיים פעלה קבוצה של אנשים המתמודדים עם אובדן יקירם בשנים האחרונות. הקבוצה פעלה במשרדי האגודה למלחמה בסרטן בירושלים ובהנחיית עובדת סוציאלית המכירה ועובדת בבית חולים במחלקה המטולוגית. הקבוצה הינה קבוצה הטרוגנית נשים אלמנות ששכלו את בן זוגן וכן אמהות לילדים ששכלו את ילדיהם בשנתיים האחרונות. .
בקבוצה נשים באמצע החיים שחוו משבר . הקבוצה מגוונת ובה נשים מקבוצות שונות בחברה הישראלית בהן ותיקות לצד עולות, דתיות לצד חילוניות. נשים יוצאות ארצות המזרח לצד נשים אשכנזיות. משכילות לצד עקרות בית.
מטרות :
- ליווי והעצמה תוך מתן כיליים להתמודדות בזמן משבר.
- מתן מענה לתחושת הבדידות והכאב תוך יצירת מרחב מוגן ומכבד.
- עבודה ע"פ "גישת הכוחות ".- מה "יש" כאשר חווים "אין".
דיון :
העבודה עם הקבוצה היא עבודה תהליכית הכוללת מפגש עם החלקים הכואבים בהם נושאים כמו :פרידה, כאב, זמן, כעס, רגשות אשם. לצד מפגש ויכולת בנייה עם חלקים "חזקים" המסייעים לצמיחה אישית מהאובדן. בין הנושאים : צמיחה, שינוי,אסרטיביות ,משמעות, קבלת החלטות. אמונה ,"עבודת התקווה".
הקבוצה כוללת אלמנות לצד אמהות שכולות. העבודה עם הקבוצה היא בניית גשר לצורכי שתי קבוצות שכול אלה תוך יכולת הבעת אמפתיה ותמיכה הדדית . העובדה שהקבוצה היא קבוצת נשים מנכיחה ומצריכה עיסוק בנושאי נשיות , זוגיות ואמהות במבחן.
מסקנות :
הנשים הודו כי קיומה של הקבוצה היווה "כעוגן " בחייהן. הצורך "בקבוצת השווים" בה אפשר לדבר על הכאב והאובדן תוך לגיטימציה לצמיחה ושינוי . הרצון לשמר ולזכור לצד הרצון להתקדם ולשכוח. דיבור על עשייה ולא רק המצאות בכאב.
הנשים ממשיכות ויוצרות קשר חברי אישי ביניהן גם מעבר לשעות פעילות הקבוצה.
