במחקר פותח המושג "שגשוג בנישואין" הבודק את היחס בין הרגשות החיוביים לשליליים בנישואין. המחקר מדגיש את מקומו של הפרט כאחראי לשגשוג האישי שלו על ידי התנהגויותיו בזוגיות.
מטרת המחקר הייתה לזהות אילו מרכיבים ותהליכים תורמים לשגשוג ולאפיין את טיב תרומתם. נבנה מודל המציג את התהליך שבו הפרט המחויב לנישואיו מפעיל מיומנויות שליטה עצמית לצורך השגת שגשוג באמצעות שני מסלולים, חיובי ושלילי, כאשר תהליך התמיכה בקפיטליזציה (תגובות חיוביות בעת שבן הזוג משתף באירועים חיוביים) יתרום להגברת ההערכות החיוביות ובכך יגביר את הרגשות החיוביים. ותהליך האקומודציה (תגובות בונות בעת פתרון קונפליקטים) יתרום להפחתת ההערכות השליליות ובכך יפחתו הרגשות השליליים.
השתתפו במחקר 156 זוגות נשואים מהחברה הערבית. מלאו שבעה שאלונים: שאלון סוציו-דמוגרפי, מיומנויות שליטה עצמית, מחויבות לנישואין, אקומודציה, קפיטליזציה, הערכת הנישואין, רגשות חיוביים ושליליים.
ניתוח הנתונים היה מותאם למערך מחקר דיאדי, והמודל נבחן באמצעות טכניקת "דיגום משוואות מבניות".
הממצאים הצביעו על הבדלים בחלק מהמשתנים בין נשים לגברים ועל תלות בין בני הזוג במשתנים מרכזיים. ההנחה לפיה קיימים שני מסלולים, חיובי ושלילי, אוששה באופן מלא. השערות המחקר לפיהן מחויבות גבוהה תגביר את הקשר בין מיומנויות שליטה לבין אקומודציה וקפיטליזציה אוששה חלקית, בקרב בעלים בלבד, לעומת זאת, בקרב נשים קשר זה התקיים ללא תלות במידת המחויבות.
ההשערות לפיהן משתני הפרט תורמים לשגשוג האישי שלו ולא של בן זוגו קיבלו תמיכה וזאת מלבד הקשר בין רמת מיומנויות שליטה של הגברים לאקומודציה וקפיטליזציה של הנשים.
המחקר מוסיף לגישת הפסיכולוגיה החיובית המדגישה חוזקות בהקשר של חיי הנישואין. התרומה היישומית מתבטאת בבניית התערבות אשר תגביר מיומנויות שליטה עצמית לצורך הפעלת תהליכי אקומודציה וקפיטליזציה, המאפשרים לפרט לזכות בשגשוג בנישואיו.
