רקע: בחברה הישראלית חיות ביחד קבוצות אוכלוסייה הנבדלות זו מזו מבחינה דתית ולאומית, פוליטית ותרבותית. השונות בין הקבוצות יוצרת לעיתים ביניהן מתח רב. הרקע המשפחתי של הילדים המאושפזים ביחידה לטיפול נמרץ בשניידר הוא בבואה לחברה הישראלית. כעובדת סוציאלית, ערביה מוסלמית עם כיסוי ראש ביחידה לטיפול נמרץ, יש והמראה החיצוני מייצר התייחסות שיפוטית כלפי. אתייחס לנושא הרגישות התרבותית ולהשפעתו המעניינת על הצלחת הטיפול שלי ביחידה.
שיטה: התערבות מקצועית "רגישת תרבות", אמורה לסייע לעובדים סוציאליים להתמודד עם השונות התרבותית בינם לבין מטופלים מתרבויות אחרות. גישה זו מכירה בכך שיש להשתמש מול המטופלים בכלים אוניברסליים, ללא הבדלי תרבות, ובו-זמנית, להכיר ולכבד נורמות וערכים שונים. בהקשר זה, ההתערבות שלי עם הורים של ילד הנוטה למות, בתהליך הפרידה מהילד שלהם , לרוב אני מתייחסת לטקסים ולמנהגים השונים שמאפיינים כל חברה וחברה . בפנייתי להורים אני שמה לב לשפת הגוף שלי ובמיוחד לאופן בו אני משקפת להם את הצער והכאב.
ממצאים: מצאתי שדווקא החזות הדתית שלי מסייעת ליצירת קשר. לדוגמא, אני רואה בנוכחותו של רב לצד המשפחה, או גורם דתי אחר כמסייע רוחנית למשפחה. לעיתים, אני זו שמציעה סיוע שכזה, במקביל להתערבות שלי. דרך גישה זו והזהות הדתית שלי, המשפחות חשות בהבנה העמוקה שלי את מצבן.
מסקנות: על העובד הסוציאלי להיות מודע לגורמים חברתיים-תרבותיים שיכולים להשפיע על המטופל כמו השפעת המשפחה, קשרי דם ומערכות ידידות. כמו כן, בחוויה האישית שלי כיסוי הראש שלי אינו מהווה מחסום בהתמודדות עם משפחות בשעת משבר, אלא דווקא עוגן לדו-שיח תרבותי מכבד, המסייע בקבלת טיפול יעיל במצבים הקשים.
