העובד הסוציאלי מהווה על פי הגדרת תפקידו מתערב ראשוני (First responder) בכל הקשור למצבי חירום, ואסון. בהוראות השעה העוסקות בתפקיד ותפקוד העובדים הסוציאליים במצבי חירום ואסון אימץ משרד הרווחה את התפישה כי העובד הסוציאלי הוא המתערב הראשון במצבים אלו, כדלקמן:
"למערכת שירותי הרווחה תפקיד חשוב ובייחוד בשעת חירום בעת פיגועים (עיין הוראה 1.10 בתע"ס) בעת אסון המוני ובעת רעידת אדמה. להפעלת שירות כל שהוא או לאי הפעלתו תהיה השפעת שרשרת על שירותים רבים אחרים שכולם יחד חיוניים לעמידת השירות בתנאי חירום" (הוראה 1.6 בתע"ס , 2005).
מעבר לידע הספציפי בהגשת סיוע ראשוני נפשי במצבי חירום (Psychological First Aid ) זקוק העובד הסוציאלי לידע , מיומנות ומסוגלות להגן על עצמו מפני מצב של טראומטיזציה משנית – טראומת המטפל. חלק ניכר מהקושי המוצג בטראומטיזציה משנית הוא כשל הזדהות היתר, יש צורך בהנחלת הידע הבסיסי והמתקדם של תפקוד דווקא תוך מצבי ניתוק והרחקה של האני האישי מהאני המקצועי.
למרות כל אלה, מערכת הלימודים של הסטודנט לעבודה סוציאלית מכילה ומלמדת דווקא את ההפיך: לאורך שנות הלימודים לומדים הסטודנטים בקורסים שונים להכיל, להזדהות, להתחבר לרגשות המטופל ובמקביל לחוש את רגשותיהם שלהם. יותר מכך בקורסי ההדרכה מלמדים את המדריכים העתידיים לדרוש מהסטודנט להתחבר שוב ושוב לרגשותיהם במהלך ולאחר ההתערבויות. אין בנמצא ולו קורס אחד המכשיר את הסטודנטים להגנה עצמית רגשית וכך יוצאים מאות בוגרי העבודה הסוציאלית מדי שנה עם יכולות התערבותיות שונות אך חשופים לסיכון נרחב של טראומטיזציה משנית.
במהלך ההרצאה יוצגו המערכות הנוירולוגיות והפסיכולוגיות הפועלות במהלך פעילויות הסיוע במצבי דחק ובהמשך העקרונות המומלצים לתפקוד המונע את היווצרות הטראומטיזציה המשנית ומעניק כלים להגנה עצמית רגשית לעובד הסוציאלי.
