טראומה מורכבת: בעשרים השנים האחרונות מתרבים הקולות בספרות כי האבחנה של PTSD אינה מצליחה לתאר באופן מקיף דיו את ההשפעה האפשרית של טראומה. הקריטריונים האבחנתיים של PTSD מהווים אמנם מעין "מבני שלד" אך ההשפעה הפסיכולוגית של טראומה על התפקוד עשויה, בחלק מהמקרים, להיות רחבה הרבה יותר (Wilson, 2004). לינור טר (Terr, 1991) וג`ודית הרמן (Hermann, 1992) היו החלוצות בקריאת התיגר על האבחנה הקלאסית של PTSD כאבחנה ש"אינה מספקת", ובנסיון להבחין בין טראומה הקשורה לאירוע יחיד (Type I trauma) לבין טראומה מתמשכת (Type II trauma; Terr, 1991). הרמן (1992), מתוך עבודתה עם קורבנות שבי ועם קורבנות התעללות מינית, הציעה אבחנה של טראומה מורכבת המתייחסת להשפעת מצב מתמשך של מציאות תחת שליטה של אדם אחר על דה-פורמציה באישיות. לחשיפה לטראומה כרונית ולריבוי אירועים טראומתיים 2) וכן לגיל צעיר של החשיפה לטראומה. אירוע טראומתי מורכב הוגדר כטראומה כרונית, בינאישית שתחילתה בגיל צעיר (Cook, Blaustein, Spinazzola, & van-der Kolk, 2003). חשיפה מתמשכת שכזו לטראומה בינאישית בילדות מהווה גורם מנבא של בעיות בריאות, של נשירה מביה"ס ופגיעה בתפקוד הבית ספרי, של אלימות במשפחה בבגרות, של התמכרויות ושימוש בחומרים ממכרים ושל הפרעות נפשיות (Lieberman, 2015). התמונה הסימפטומטית של טראומה מורכבת קשורה להשפעת האירוע המורכב על יכולת הוויסות העצמי. לחשיפה מתמשכת לטראומה עשויה להיות השפעה על קשיי וויסות של מצבים רגשיים קיצוניים ושל התנהגות, על וויסות גופני המתבטא בסומטזציה ועל וויסות בתחום של יחסים ושל הזהות העצמית. הטיפול בילדים אלה יתואר כטכניקה שהופעלה במרכזי חירום, ביחידה היעוצית הטיפולית וביחידה האינטרנית.
