רקע: גורמים שונים, כמו תפיסות קוגניטיביות ורגשיות כלפי מחלה, אופן ההתמודדות עם המחלה ותמיכה חברתית, נמצאו קשורים להיענות לטיפול בקרב חולים במחלות כרוניות. עם זאת, טרם נבדק הקשר בין משתנים אלו בקרב הורים לילדים החולים בסוכרת נעורים (סוג 1) על אף שהבנת גורמים אלה חשובה לקידום בריאות הילדים החולים.
מטרה: לבחון את הקשר שבין ייצוגי מחלה קוגניטיביים ורגשיים, אסטרטגיות התמודדות, ותמיכה חברתית ומשתנים סוציו-דמוגרפים לבין היענות לטיפול בקרב הורים לילדים החולים בסוכרת נעורים (סוג 1).
שיטה: השתתפו 104 אבות ואימהות שילדם חולה בסוכרת נעורים (סוג 1) בגילאי 2-13, מרחבי הארץ. הועבר שאלון הבוחן היענות לטיפול, ייצוגי מחלה קוגניטיביים ורגשיים, אסטרטגיות התמודדות ממוקדות בעיה וממוקדות רגש, תמיכה חברתית ומשתנים סוציו-דמוגרפים (מגדר, גיל, השכלה ומצב כלכלי).
תוצאות: ייצוגי המחלה שליטה עצמית ומחזוריות נמצאו קשורים להיענות לטיפול, כך שככל שההורים תפסו את מחלת ילדם כניתנת לשליטה על ידם וככל שהמחלה נתפסה על ידי ההורים כפחות מחזורית, כך ההורים נענו יותר לטיפול. בנוסף, נמצאו הבדלים בין אבות לאימהות בשימוש באסטרטגיות התמודדות, כך שהאימהות השתמשו יותר באסטרטגיות התמודדות ממוקדות בעיה ורגש לעומת האבות.
מסקנות: ייצוגי מחלה בחלקם קשורים להיענות לטיפול של הורים לילדיהם החולים בסוכרת נעורים (סוג 1). מומלץ להרחיב את מאגר הידע ולפתח תכניות התערבות הממוקדות בתפיסות המחלה של ההורים אשר יאפשרו שיפור בהיענות לטיפול של ההורים. תכניות התערבות אלה יתרמו לקידום בריאות הילדים מחד, ומאידך יספקו כלים יישומיים למרפאות ואנשי המקצוע המלווים הורים אלה, בתהליך הטיפול בילד החולה.
