אוכלוסיית הקשישים הינה האוכלוסייה הנחשפת פחות מכל קבוצת אוכלוסייה אחרת לעינם של אנשי טיפול. הכניסה למלר"ד הינה לעיתים הזדמנות ייחודית להתחלת טיפול בקשיש. צוות הרופאים והאחיות במיון יחד עם העובדות הסוציאליות מתמקד במאפיינים הבאים של הקשישים: בודדים עריריים, ביקורים חוזרים, הענות נמוכה לטיפול, סיעודיים שמצבם לא מאפשר טיפול בבית, קשישים הננטשים במיון, ואלו הסובלים מהזנחה עצמית. דגש מיוחד ניתן לקשישים עריריים שאינם מוכרים בקהילה, לאלו החשופים לאלימות, ניצול כלכלי, הזנחה, הפרת זכויות והתעללות נפשית.
העו"ס במלר"ד נדרשת להתערבות מקצועית ב`כאן ועכשיו` הן עם הקשיש והן עם בני המשפחה. בהתערבות ממוקדת וקצרה יש לתת את הדעת לרמות מסוכנות וצעדים הנדרשים מהן, בחינת יכולת הקשיש ומשפחתו להיערך לשינוי תפקידים במשפחה, זאת תוך שיתוף פעולה עם צוות רב מקצועי (רופא, אחות, פסיכיאטר, יועצים נוספים, ועדת אלימות ) וכן עם גורמי הרווחה הרלוונטיים. ההתערבות כוללת דאגה לרצף טיפולי הן בין המיון למחלקות האשפוז והן בין המרכז הרפואי לשירותי הבריאות והרווחה בקהילה.
בדיון נציג מקרים אופיניים ואת הדילמות המקצועיות והאתיות המלוות את הטיפול בקשיש במלר"ד.
