השפעת השואה על תוצאות השיקום בחולים קשישים עם שבר בצוואר הירך

רקע: בקרב חולים קשישים, ניצולי שואה, נצפתה שכיחות גבוהה יותר של אוסטאופורוזיס, וכן שברים במפרק הירך בהשוואה לאלו שלא היו ניצולי שואה.

מטרת העבודה: לבדוק באם היכולות התפקודיות של חולים ניצולי שואה בתום תקופת שיקום במחלקה גריאטרית שיקומית, עקב שבר במפרק ראש הירך שונות מחולים דומים שלא היו בשואה.

שיטות: המחקר היה רטרוספקטיבי וכלל 140 חולים קשישים, שהתקבלו למחלקה גריאטרית שיקומית לאחר שבר במפרק ראש הירך. היותו של חולה ניצול שואה נקבע על פי רשומה רפואית. היכולת התפקודית של החולים בקבלה ובשחרור מהמחלקה, נבדקה על ידי כלי ההערכה FIM – Functional Independence Measurement .הניתוח הסטטיסטי של המידע בוצע תוך שימוש במבחני ה – T-test , Chi square test ורגרסיה - ליניארית.

תוצאות: סך הניקוד ב – Total FIM , Motor FIM וכן Total and Motor FIM gain בעת השחרור ממחלקת השיקום הגריאטרית היה גבוה משמעותית, בקרב החולים שלא היו ניצולי שואה, בהשוואה לניצולי שואה. לאחר ביצוע רגרסיה ליניארית, היותו של החולה ניצול שואה, זוהה כמנבא מובהק, בלתי תלוי ליכולת תיפקודית נמוכה יותר בעת השחרור ממחלקת השיקום הגריאטרית.

מסקנות: חולים ניצולי שואה, לאחר שבר במפרק ראש הירך, וניתוח לקיבועו, עלולים להיות בעלי יכולת תיפקודית ירודה יותר בהשוואה לחולים שאינם ניצולי שואה בתום תקופת שיקום במסגרת אשפוז במחלקה גריאטרית שיקומית.