האם אדם עם דמנציה מתקדמת יכול להביע את רצונו והעדפותיו לגבי המזון אותו הוא אוכל?

מטרה: לבדוק האם אדם עם דמנציה מתקדמת יכול להביע את העדפותיו לגבי סוג המזון אותו הוא אוכל והאם הצוות המטפל יכול לנבא העדפות אלה.

שיטות: אוכלוסיית המבדק: חולים עם דמנציה מתקדמת (Mean MMSE=13.6) המאושפזים במחלקה לתשושי נפש במרכז הרפואי שהם. (28 נבדקים M-8; F-20). נבדקה העדפת החולים לסוגי לחם שונים. אחות אחראית מחלקה "ניבאה", על סמך הכרות ממושכת עם החולים, איזה סוג לחם יעדיפו (לחם אחיד או לחם מלא או לא ניתן לנבא).
בשבוע הראשון נבדקה בכל ארוחת בוקר, בחירתו העצמאית של החולה. סלסלות הלחם השונות הונחו בימים שונים בצדדים שונים של השולחן.
בשבוע השני הצוות הציע באופן אקטיבי לחולים לבחור בין סוגי הלחמים.
עקביות הוגדרה כבחירה זהה במשך 3 ימים לפחות. הנאת החולה נבחנה על סמך תגובתו המילולית והתנהגותו.

ממצאים:
בשבוע הבחירה העצמאית, 17.8% מהנבדקים הראו עקביות בהעדפתם לסוג לחם אחד, מתוכם 80% הביעו הנאה.
בשבוע הצעת החלופות, 50% מהנבדקים הראו עקביות, מתוכם 78.5% הביעו הנאה.
במהלך השבועיים של המבדק, תאם ניבוי האחות רק ל-50% מכלל הנבדקים.

דיון ומסקנות: נמצא שישנם חולים עם דמנציה מתקדמת, שמסוגלים להביע את רצונם לגבי סוג המזון אותו הם אוכלים, ואף להביע הנאה מעצם אכילתו לפי בחירתם.
בחירת המזון מושפעת ממגוון גורמים: מוצא, הרגלים, העדפת טעם, השפעות חברתיות וחיקוי.
ישנה חשיבות רבה בעידוד בחירה עצמאית של החולה תשוש הנפש, על ידי הצעת חלופות, לשימור עצמאותו ואיכות חייו.
נמצא שאחיות מנוסות, המכירות את החולים לאורך זמן, לא תמיד יכולות לנבא את העדפותיהם.
לכן, ישנה חשיבות רבה בהגברת המודעות במחלקות אלו, לאפשר ולעודד, כמה שניתן, בחירה חופשית של חווית האכילה ובכך לחזק את האוטונומיה של החולה גם בשלבי מחלה מתקדמים.