בין גאווה לענווה – על הדומה והשונה במסען של שתי קבוצות לצמיחה אישית בגיל המבוגר

רקע: עם העלייה הנמשכת בתוחלת החיים, נוצר בחיינו פרק חדש המזמן לנו חיים בריאים ופעילים וצופן בחובו הזדמנויות ואתגרים חדשים להמשך המימוש העצמי. ואולם, מעט מאוד נכתב, נחקר ונאמר על כך. יתר על כן, המסגרות הקיימות אינן ערוכות לתת מענה לצורך להתכונן לפרק חיים זה ולהעניק לו משמעות חדשה. כדי לענות על צורך זה, התקיימו בהנחייתנו שני תהליכים קבוצתיים נפרדים שבהם השתתפו גברים ונשים בתקופת הזיקנה הפעילה (לרוב בגילאי 60-75): קבוצה של הטרוסקסואלים וקבוצה של הומוסקסואלים.

מטרות: העלאת מודעות לפרק החיים החדש ולהזדמנויות הטמונות בו, שדרוג שגרת החיים ואיכות החיים של המשתתפים (רובם פורשים וגמלאים), מתן כלים ליצירת משמעות, התחדשות ותעסוקה והתמודדות עם דילמות הקשורות ביחסי משפחה וביחסים הבין-אישיים בפרק זה של החיים.

שיטה: סדנה קבוצתית שכללה מפגשים חודשיים בני כ-3 שעות לאורך תקופה של כשנתיים. מספר המשתתפים בכל מפגש נע בין 10-15. הסדנה מותגה בשם "משתבחים עם השנים" ואותה ליוותה קבוצת הפייסבוק באותו השם.

ממצאים: המשתתפים בשתי הקבוצות למדו והעצימו זה את זו במרחב האינטימי תוך כדי שיח משתף ופתוח. שביעות הרצון הכללית מהמפגשים היתה גבוהה כאשר 86% מהמשתתפים ציינו כי למדו מאחרים על נושאים רלוונטיים עבורם, וכולם ללא יוצא מן הכלל היו ממליצים לחבר/ה לעבור תהליך דומה. למרות הדמיון הרב בקבוצת הגיל ובסטטוס המקצועי והתעסוקתי בין משתתפי שתי הקבוצות, נמצאו הבדלים משמעותיים בהתנהלותן ובאופיין. הבדלים אלה באו לידי ביטוי לא רק בשל השונות בזהותם המינית של המשתתפים, אלא גם לאור הרקע המשפחתי והאישי השונה והסטיגמה הכפולה שאותה חווים משתתפי הקבוצה הגאה, ושאינה נוכחת בחייהם של משתתפי הקבוצה ההטרוסקסואלית.

מסקנות: קיים צורך בקרב מבוגרים בכלל בתקופת הזיקנה הפעילה במסגרת שתאפשר להם שיח בנושאים אישיים המעסיקים אותם. באופן ספציפי, קיימת חשיבות רבה להבנת צרכיהן של אוכלוסיות בעלות אופי ורקע שונה. הבנה שכזאת עשויה להפנות זרקור לצורך בפיתוח עתידי ובהתאמתם של תהליכים קבוצתיים לאוכלוסיות אלה.