ממצאי סקר אפידמיולוגי שהתמקד בשכיחות תופעת האלימות לסוגיה בילדים ובני נוער בישראל (2013-2016) העלה כי חמישי מילדי ישראל בגילאי 11-17 חוו לפחות פעם אחת פגיעה מינית בכל רמת חומרה, כחמישית חוו פגיעה פיזית, כשליש התעללות נפשית, וקרוב לחמישית הזנחה. מחצית מהמדגם דיווחו כי חוו לפחות פעם בחייהם התעללות. המשמעות היא כי כל ילדי ישראל הינם או קורבנות ישירים או עדים לאלימות. מספר הילדים הנפגעים הוא פי שלושה ממספר המקרים המדווחים המוכרים על ידי גופי האכיפה והטיפול. משמעות הממצאים היא כי אלימות והתעללות בילדים הינה תופעה חברתית. מכאן עולה הצורך תוך תיאום בין משרדי הממשלה רווחה, חינוך, בריאות ובטחון פנים, לחשיבה, תכנון, ובצוע של תוכניות התערבות הכוללות דרכי איתור נפגעים ופוגעים, הערכה ואבחנה, ודרכי טיפול הן בנפגעים הישירים, בפוגעים, והן ברמת החברה כולה – המסייעים, השותקים, המתעלמים, והתומכים.
