מטרת המחקר: רוחניות נחשבת כמשאב משמעותי וחשוב במצבי דחק בזקנה, ומחקרים רבים מצביעים על קשרים חיוביים בין רוחניות לשלומות סובייקטיבית (Subjective WellBeing) בגיל המבוגר. עם זאת, מחקרים אלו נטו להיות מוגבלים בבדיקתם והתמקדו בבדיקת מימד אחד של רוחניות, ו/או מדד אחד של שלומות. לאור החולשות בגוף הידע, המחקר הנוכחי עשה שימוש בגישה הרב - מימדית ואמד את הרוחניות על פני ארבעה מימדים, כפי שזוהו על ידי פישר (Fisher, 2010, 2011): רוחניות אישית, קהילתית, סביבתית וקיומית (טרנסצנדנטלית). בנוסף בחן המחקר היבטים חיוביים ושליליים של שלומות בכדי לספק הבנה מעמיקה יותר על הקשר בין רוחניות ושלומות בזקנה.
שיטת המחקר: איסוף הנתונים התבצע בעזרת סקר מקוון שכלל 306 משתמשי אינטרנט בני 50 ומעלה. הנבדקים נתבקשו לדווח על מידת הנוכחות בחייהם של כל אחד מארבעת מימדי הרוחניות שזוהו במחקרים קודמים (שאלון SHALOM; Fisher, 2010), וכן להעריך את רמת השלומות שלהם בעזרת שני מדדים: סימפטומים של דיכאון ושביעות רצון מהחיים.
ממצאים: רוחניות אישית וקהילתית נמצאו כדומיננטיות ביותר בחייהם של מבוגרים ומיד לאחריהם נמצאה הרוחניות הסביבתית, כאשר הרוחניות הקיומית נמצאה הכי פחות שכיחה. בנוסף, רוחניות אישית נמצאה כיחידה התורמת לשלומות גבוהה (מיעוט סימפטומים של דיכאון ושביעות רצון גבוהה מהחיים), בעוד שרוחניות קהילתית וקיומית נמצאו קשורות במובהק, באופן פרדוקסלי, ליותר סימפטומים דיכאוניים.
מסקנות: הממצאים מלמדים כי רק חלק ממימדי הרוחניות תורמים לשלומות גבוהה, ולכן נראה כי עידוד אנשים בגיל המבוגר להתמקד בפיתוח הרוחניות האישית שלהם יוכל לתרום לשיפור השלומות שלהם. חשוב שקובעי מדיניות ישימו דגש על הגברת המודעות בקרב אנשי מקצועות הבריאות לשם בניית תוכניות התערבות בתחום זה.