מטרת המחקר הנה להעמיק את ההבנה אודות הדינאמיקה המתרחשת בין רופאים למטופלים זקנים סביב נושאים הקשורים לתפקוד מיני של זקנים ולבחון את החסמים העיקריים לשיחה פתוחה בנושא של מיניות בין זקנים לרופאיהם העיקריים.
שיטה המחקר התבסס על שיטת מחקר איכותנית בפרדיגמה פנומנולוגית. בוצעו ראיונות עומק פרטניים חצי מובניים עם 16 רופאי משפחה. כל הראיונות הוקלטו, תומללו ונותחו באמצעות ניתוח תוכן, בכדי לזהות ולקודד תמות מרכזיות.
ממצאים ניתוח הראיונות העלה שלוש תמות מרכזיות: 1. "אני לא שומע על זה, כי אני לא שואל"; רופאי משפחה נמנעים מליזום שיח בנושאי מניות בגיל המבוגר - רופאי משפחה תארו חסמים של עומס לחץ, מיעוט זמן המוקדש לכל מטופל, תחושה כי תחום זה אינו בראש סדר העדיפויות שלהם בשיח עם מטופלים וחשש ששאלות בנושא כה אינטימי יחבלו בקשר עם המטופל. 2. "מנסה להבין איפה, איפה הקושי?"; אנמנזה בנושא מיניות בגיל המבוגר- רופאי המשפחה תארו כי רוב הפונים הינם מטופלים גברים כאשר התלונה המרכזית הינה אין אונות. תוארו מגוון שאלות לאבחון המצב שהתמקדו בפן הפיזיולוגי, כולל בדיקה גופנית. 3. "יש תרופות שאפשר להציע"; טיפול בתפקוד מיני בגיל המבוגר- רופאי המשפחה תארו בעיקר טיפול תרופתי הניתן לגברים, מיעוטם תאר גם ייעוץ שכלל הדרכה פרטנית או זוגית בנושא תאום ציפיות, אינטימיות והפנייה להמשך טיפול.
מסקנות רוב רופאי המשפחה אינם יוזמים שיח בנושא זה ומשוחחים על מיניות בעיקר עם מטופלים הסובלים ממחלות שכיחות. רוב הרופאים נטו לבצע אנמנזה המתמקדת בפן הפיזיולוגי והטיפול שהוצע היה ברובו טיפול תרופתי לגברים, כאשר מיעוט מרופאי המשפחה נטו לשוחח עם המטופלים גם על נושאים רגשיים. המחקר מצביע על המודעות הנמוכה של רופאי המשפחה לתפקוד מיני בגיל המבוגר ומאיר את החסמים הרבים הקיימים בקרב רופאי משפחה לשיח בנושא. הדרכה לרופאים יכולה לסייע בהפחתת החסמים וברכישת הבנה מעמיקה יותר על נושא, ביטחון ודרכי תקשורת עם הזקנים.