שימוש מושכל בהומור בדיאלוג רופא חולה קשיש
להומור יתרונות רבים ביחסי רופא חולה, אך השימוש בו דורש זהירות, מודעות עצמית ושיקול דעת בשימוש בכל גיל, ובגיל הזקנה- בפרט.
רופאים משתמשים בהומור בדיאלוג עם קשישים כדי לשפר את התקשורת ביניהם אך גם בגלל רגשות שליליים כלפי זקנה, `העברה נגדית` של יחסים בעייתיים עם הוריהם,דרך לעקוף אי- מסוגלות לעזור לקשיש, או כדרך לברוח ממסירת בשורה קשה.
מתי עלול הומור להיות פוגעני בדיאלוג עם חולים קשישים?
-חולים קשישים עלולים לתפוס הומור כבריחה מהתמודדות עם מצבם, והרמת- ידיים של הרופא
-לעיתים רופא משתמש בהומור כתגובה להומור מצד הקשיש. אך חלק מהקשישים משתמשים בהומור כדי למנוע שימוש בהומור כלפיהם: `אני צוחק על עצמי כדי שלא יצחקו עלי`
-שיעור הדיכאון עולה בגיל הזקנה בהשוואה לגיל בגרות ואמצע החיים. אנשים דיכאונים מגיבים קשה לשימוש בהומור
-קיימות אוכלוסיות יחודיות של קשישים שמתקשים להבין הומור: אנשים פגועים נירולוגית (גידול, שבץ, דמנציה, פרקינסון) מוגבלים ביכולתם לעבד הומור. הריכוז שלהם פגוע, זיכרון עבודה פחות יעיל, והתמודדות עם מידע שצריך לעבד מהר בו- זמנית- אינו אפשרי. ירידה בהבנת הומור מופיעה אצל חולים דמנטים שנים ארוכות לפני אבחון הדמנציה.
-כמו כן יש להזהר בשימוש בהומור שמופנה כלפי מלווה של הקשיש (בן- משפחה, עובד- זר) ועובר מעל ראשו של הקשיש. הוא עלול להרגיש לא שייך או שצוחקים עליו ולא איתו.
שימוש בהומור בדיאלוג עם קשישים דורש שיקול דעת זהיר, היכרות מוקדמת עם האדם, ושימוש במצבים בהם ההומור אינו בריחה מהתמודדות עם מידע רגיש וקשה.
כצנלסון, ע. (2010) הצד הלא מצחיק של ההומור
Powered by Eventact EMS