מידת הצלילות של תמיסות המשמשות לניתוחים אנדוסקופיים

מבוא:

התמיסה המשמשת באופן מסורתי בניתוחים אנדוסקופיים היא של גליצין 1.5%. גידולי שלפוחית קטנים ניתן לכרות גם תוך שימוש במים מזוקקים. לאחרונה עם כניסת מערכות ביפולריות ומערכות לייזר גובר השימוש בסליין כנוזל שטיפה. מידת הצלילות של התמיסות השונות לא נבדקה מעולם.

כלים ושיטות:

נבדקה יכולת ההפרדה בין שני קוים במרחק מ"מ אחד (נייר מילימטרי) באמצעות עדשת ציסטוסקופ 30⁰ שקועה בתוך תמיסות שונות תוך עליה בריכוז הדם בתמיסה מ 0.5% ועד 2%. נבדקו: תמיסת גליצין 1.5%, סליין 0.9% ומים מזוקקים. בהמשך נבדקו תמיסות שונות המכילות 2% דם בהגדלת מיקרוסקופ (X200).

תוצאות:

יכולת הפרדה של 1 מ"מ נשמרה בתמיסת הגליצין עד לריכוז של 2% דם אך אבדה בתמיסת הסליין כבר ב 0.5% וב 1% מים מזוקקים. בדיקת התמיסות בהגדלה העלתה פיזור אחיד של הכדוריות האדומות בסליין, המוליזה מלאה במים מזוקקים והופעת צברים של כדוריות אדומות בתמיסת הגליצין.

מסקנות:

תמיסת גליצין מספקת צלילות גבוהה יותר מיתר התמיסות המשמשות לניתוחים אנדוסקופים. ההסבר לתופעה נעוץ באובדן פוטנציאל הזטה (הדחיה החשמלית) של הכדוריות האדומות בתמיסה של החומצה האמינית (צביטריון) לעומת שימורו בתמיסת האלטרוליט. אובדן הדחיה החשמלית בין כדוריות הדם בתמיסת הגליצין גורם להם להידבק לצברים. צברים אלו מקטינים את מספר החלקיקים ליחידת נפח וכך משתפרת הראיה בתמיסה. שימור הדחיה החשמלית בין הכדוריות בתמיסת סליין יוצר מספר חלקיקים גבוה ליחדת נפח ולראיה ירודה. המוליזה במים מזוקקים גורמת לפיזור ההמוגלובין ולעכירות אחידה של התמיסה. במצבים בהם הסיכון לתסמונת "TUR" נמוך יש לשקול שימוש בתמיסת הגליצין גם כשמפעילים אנרגיה ביפולרית או לייזר.