"היום אני סתם עוד מספר בסטטיסטיקה"; המשמעות שמעניקים מטופלים מבוגרים לעזיבת רופא משפחה

מטרת המחקר: לבדוק את המשמעות שמעניקים מטופלים מבוגרים לבחירתם לעזוב את רופא המשפחה שלהם ולהעמיק את ההבנה אודות הקשר בין המטופל לבין המטפל במקצועות הבריאות.

שיטה: המחקר התבסס על שיטת מחקר איכותני, בוצעו ראיונות עומק פרטניים חצי מובנים. השתתפו 10 מטופלים שרותי בריאות `כללית` במחוז חיפה וגליל מערבי, גילאי 50-73, שהצטרפו למרפאה או עברו רופא בתוך המרפאה בשנה האחרונה, שלא בשל מעבר מגורים. כל הראיונות הוקלטו, תומללו ונותחו באמצעות ניתוח תוכן, בכדי לזהות ולקודד תמות מרכזיות.

ממצאים: מניתוח ראיונות המטופלים המבוגרים שעזבו את רופא המשפחה שלהם עלו שלוש תמות מרכזיות: "היום אני סתם עוד מספר בסטטיסטיקה"- מטופלים מבוגרים הביעו תחושה של אכזבה ותסכול, מחסור ביחס אישי, בהערכה ובאמפתיה מצד רופאיהם. הציפייה שהביעו הייתה כי הרופא יגלה נכונות להתאמץ ולהילחם עבורם, ובכך הביעו משאלה להיראות. "אני לקוח שמבזבז לקופה את הכסף"- המטופלים המבוגרים חשו הם צורכים משאבים כספיים רבים לקופת החולים וכי מסיבה זו הם פחות רצויים, מוערכים וכי מובעות כלפיהם עמדות גילניות מצד הרופאים. "פעם הכל היה אחרת"- מטופלים מבוגרים רבים תארו פער בין המצב בקופת חולים כיום ולמצב שהיה בעבר, ובעיקר הדגישו קשר שונה בין הרופאים למטופלים. עלה כי בעבר רופא המשפחה הכיר את בני המשפחה, והיה חלק מאירועי המשפחה המשמעותיים. כיום, עלתה תחושה של ריחוק וקונקרטיות והמטופלים המבוגרים הביעו געגוע לקשר החם שהיה בעבר.

מסקנות: המחקר מדגיש צורכיהם של המטופלים המבוגרים מרופא המשפחה; יחס אמפתי, סבלנות, הקשבה, נראות והערכה. חשוב לפתח מודעות לנקודות רגישות בתקשורת מול מטופלים מבוגרים, על מנת לשמר את הקשר הטיפולי. ממצאי המחקר מזמינים מחקר נוסף בתחום, בצד המלצה להכשרה ולהדרכה למטפלים במקצועות הבריאות ללמידת תקשורת בין אישית והתמודדות עם קונפליקטים.