ההיענות לטיפול תרופתי מונע במחלת אבני כליה: השוואה בין קבוצת המטופלים באלקסולב ובתיאזידים

מבוא:

תכשירי פוטסיום ציטראט ותיאזידים הם מרכיב עיקרי בטיפול המניעתי, ארוך הטווח, במחלת אבני כליה. עד לאחרונה התכשיר הפומי היחיד בסל היה אלקסולב. בעבודה הנוכחית השווינו את היענות המטופלים לטיפול באלקסולב ולדיזותיאזיד, ובדקנו את הסיבות לחוסר היענות.

מטופלים ושיטות:

אותרו מבסיס המידע חולים המטופלים באלקסולב ודיזותיאזיד. החולים ענו טלפונית לשאלון שתוכנן במיוחד לבירור מידת ההיענות לטיפול והסיבות לחוסר היענות. כמו כן המטופלים נשאלו לגבי פרטים דמוגרפים וקליניים.

תוצאות:

גויסו למחקר 342 מטופלים, 199 לקבוצת האלקסולב, ו- 143 בקבוצת הדיזוטיאזיד. הענות מלאה לטיפול באלקסולב נמצאה ב42% (83) מהמטופלים, בעוד ההענות המלאה לדיזוטיאזיד היתה 52% (75) (p= 0.05). הסיבות לאי היענות היו שונות באופן מובהק בין הקבוצות. ריבוי כדורים ותופעות לוואי היו הסיבות העיקריות בקבוצת האלקסולב והדיזותיאזיד (23% ו-24%, בהתאמה) המלצה שונה של רופא אחר הייתה הסיבה השנייה בשכיחותה בשתי הקבוצות (16% ו-23%, בהתאמה) כאשר בוחנים את כל המשתנים השונים שנבדקו, רק מספר גדול יותר של תרופות אותן נוטל המטופל ביום נמצא כמשמעותי סטטיסטית, וכמנבא להענות (p=0). דווקא מטופלים הנוטלים יותר תרופות ביום נמצאו עם הענות גבוהה יותר לטיפול בהשוואה למטופלים שנוטלים פחות. מינו, מוצאו, אזור מגוריו, השכלתו, מספר וסוג הניתוחים אותו עבר לא נמצאו כמנבאים להענות לטיפול התרופתי.

מסקנות:

שיעור ההיענות לטיפול מונע במחלת אבני כליה נמוך. קרוב למחצית החולים לא נוטלים הטיפול. בעוד שבשל ריבוי כדורים באלקסולב צפויה היענות ירודה של החולים מפתיע לגלות שגם לקיחה חד יומית של דיזותיאזיד מלווה בהיענות ירודה. ממצאים אלו מחדדים הצורך במעקב קבוע אחר החולים ומתן הסברים מפורטים לגבי חשיבות הטיפול ותופעות לוואי. כמו כן חשובה התקשורת עם רופאי הקהילה להבטחת טיפול קבוע.