השפעת קצב מתן קרינה על סרטן הערמונית במודל חיה

אחת אפשרויות הטיפול בסרטן ערמונית ממוקד הינה מתן קרינה חיצונית לאזור הערמונית בכמות של כ-80 גריי (Gray=Gy) הניתנת במנה יומית של 2 גריי. כיום קיימים מאיצי קרינה המאפשרים מתן קרינה בטווח רחב של קצביים דבר שלא היה אפשרי במאיצים הקודמים בהם ניתן קצב אחיד לאורך כל מהלך הקרינה.

מטרת המחקר הנוכחי היא לבדוק את השפעת קצב מתן הקרינה על סרטן בלוטת הערמונית במודל חיה.

לשם כך השתמשנו במודל xenograft של שורת תאי סרטן ערמונית עמידים להורמונים מסוג PC-3 שהוזרקו תת עורית בישבנם של עכברים מסוג nude.

החיות חולקו לקבוצות טיפול וקבוצת ביקורת. כל קבוצת טיפול קבלה אותה כמות של מנת קרינה יומית (2 גריי) אך בקצב שונה, בין 60 ל- 1400 cGy/min, כאשר הקצב הנהוג היום בטיפול סרטן ערמונית בבני אדם הוא 400 צינטיגריי לדקה. לאחר מתן קרינה נעשה מעקב אחרי נפח הגידול ומשקל של החיות.

התוצאות מעידות שקצב יותר איטי היה בעל השפעה יותר יעילה על צמצום גודל הגידולים ללא פגיעה במשקל החיה כסמן ללא עליה ברמת הרעילות.

לכן, אנו מאמינים כמובן לאחר אימות הנתונים עם מספר רב של חיות, שהעברת קרינה לערמונית בקצב יותר איטי תהיה לשימוש גם בחולים בעתיד.