מטרת העבודה: המחקר שיוצג נועד לבחון נושא שלא נחקר דיו – אחים שכולים (שכול צבאי) המטפלים בהורים מבוגרים. המחקר בחן את הקשרים בין מערכות יחסים בין דוריות לתחושת נטל ותחושת סיפוק, בקרב שתי אוכלוסיות: ילדים ממשפחות שכולות וילדים ממשפחות לא שכולות, והתמקד במשפחות שכולות. עד היום עסק רוב המחקר על שכול בתפקוד ההורים ובתפיסתם את ילדם המת. מחקר חלוץ זה מתמקד באחים שכולים המטפלים בהוריהם השכולים המזדקנים.
שיטות: מדגם נוחות שכלל 200 בנים ובנות מעל גיל 18, המעניקים טיפול להורה מבוגר הזקוק לסיוע בפעולות היומיום. כמחצית מהנחקרים שכלו אח באירוע צבאי בין השנים 2000-1975. כלי המחקר היה שאלון סגור שכלל את אלה: משתני המחקר התלויים (תחושת נטל ותחושת סיפוק); המשתנים הבלתי תלויים (שכול, סולידריות רגשית, סולידריות נורמטיבית, סולידריות תפקודית ואמביוולנטיות); משתני הרקע; מאפייני הנחקרים.
ממצאים: הממצאים העיקריים מצביעים על כך שאין חוויית השכול הצבאי פוגמת בתחושת הסולידריות המשפחתית או מחלישה אותה, בהקשר של טיפול בהורים מזדקנים. תחושות נטל וסיפוק נמצאו קשורות בעיקר בגורמים סובייקטיביים (רגשיים ונורמטיביים) בשתי הקבוצות. בשתיהן נמצא קשר חיובי בין סולידריות רגשית לסיפוק, בין סולידריות נורמטיבית לסיפוק ובין אמביוולנטיות לתחושת נטל. בשתיהן נמצא קשר שלילי בין סולידריות רגשית לתחושת נטל ובין אמביוולנטיות לבין תחושת סיפוק. בשתי הקבוצות לא נמצא קשר בין סולידריות תפקודית לתחושת סיפוק מטיפול ולתחושת נטל. בקרב מטפלים שכולים נמצא ששכול מפחית תחושת סיפוק, ושמחויבות פיליאלית תורמת להפחתת תחושת הנטל.
מסקנות: על אף מגבלותיו המתודולוגיות של המחקר, הוא שופך אור על תופעה שטרם נחקרה. ממצאיו מראים שלמרות טראומת השכול הצבאי שמשפחות אלה נתונות בה, אין מערכות היחסים בתוכן והקשר בינן לבין תחושות נטל עקב טיפול וסיפוק מטיפול שונים במובהק מאלה המצויים במשפחות שלא עברו שכול צבאי. למרות המורכבות המאפיינת משפחות שכולות, שהייתה יכולה להצביע על ייחודה של קבוצה זו במובנים שנידונו במחקר, הרי מעבר לכך התרבות והנורמות המשפחתיות החזקות, המאפיינות את המשפחה הישראלית ככלל, תורמות במידה דומה לתחושת נטל וסיפוק בקרב שתי קבוצות הנחקרים.