תחלואה לאחר ניתוח לאידוי ערמונית בלייזר ירוק (PVP)

הקדמה: ניתוח לכריתת ערמונית בגישה שופכתית (TURP) הוא הסטנדרט המקובל לטיפול ניתוחי בהגדלה שפירה של הערמונית. בניתוח זה הסיכון לדמם הוא משמעותי (5%-15%), ולא ניתן לבצעו תחת טיפול במעכבי-טסיות או נוגדי-קרישה. אידוי של בלוטת הערמונית בלייזר (PVP) מאפשר הפחתת דימום יחסית ל-TURP. יתרון זה חשוב במיוחד במטופלים הנמצאים בסיכון קרדיו-ואסקולרי גבוה, ומאפשר חידוש מוקדם של מעכבי-טסיות ונוגדי קרישה לאחר הניתוח, ואף לעבור את הניתוח מבלי להפסיק מעכבי-טסיות כלל.

שיטות: נכללו כל החולים שעברו PVP במוסדנו. נאספו נתונים אודות מחלות רקע (דירוג צ`ארלסון), מתן מנות דם, סיבוכים (דירוג קלביאן-דינדו) ודימומים מאוחרים.

תוצאות: 28 מטופלים עברו ניתוח PVP בגיל חציוני 77 (טווח 50-92). ההתוויות לניתוח היו ב-50% מהמטופלים צנתר קבוע, 39% עקב פגיעה קשה באיכות החיים חרף טיפול תרופתי, 7% סבלו מזיהומים חוזרים, 3.6% אבנים בכיס השתן ו-3.6% המטוריה בלתי נשלטת. 85.7% טופלו במעכבי-טסיות, ו-14.3% בנוגדי-קרישה, מתוכם 33.3% עברו את הניתוח מבלי להפסיק טיפול במעכבי-טסיות. 60.7% מהמנותחים היו בעלי דרוג צ`ארלסון של 3 ומעלה, ובפרט שיעור הסובלים ממחלות קרדיו-ואסקולריות עמד על 82.1%. שיעור הסיבוכים המשמעותיים, בדרגה 3 או יותר עפ"י קלביאן-דינדו, עמד על 3.6%. שיעור הסיבוכים הקרדיו-ואסקולריים 10.7% כולם מתחת לדרגה 3 עפ"י קלביאן-דינדו. 7.1% נזקקו למנת דם בטרם שחרורם. משך אשפוז ממוצע 4.5 ימים (טווח 3-15). שיעור הדימומים לאחר השחרור 21.4%, בזמן חציוני של 4 שבועות לאחר הניתוח, מתוכם מטופל אחד נדרש למנות דם ולבסוף גם לפולגורציה בחדר ניתוח.

מסקנות: רוב המטופלים שעברו PVP במוסדנו מבוגרים ועם מחלות רקע רבות ובכללן מחלות קרדיו-ואסקולריות. מטופלים אלה יכולים לעבור את הניתוח בצורה בטוחה מבחינה קרדיו-ואסקולרית.