הורים מזדקנים המטפלים בילדם הבוגר עם מוגבלות שכלית התפתחותית- מידות דחק, נטל טיפול, מצבם הכלכלי ואמביוולנטיות כלפי ילדם הבוגרים עם מוגבלות שכלית התפתחותית

במהלך העשורים האחרונים משתנה המגמה הרואה בהורים מזדקנים ככאלה שנזקקים לתמיכה על ידי ילדיהם הבוגרים. (Grundy,2005; Fingerman, Miller, Birditt, & Zarit, 2009). בישראל קיים מספר רב של הורים מזדקנים, הנושאים באחריות הורית לטיפול בילדם המבוגר עם מוגבלות שכלית התפתחותית (מש"ה). המדיניות הקיימת התומכת ב"אי מיסוד" והשארות אדם עם מש"ה במסגרת הבית והקהילה, מתבססת על אידיאולוגיה הדוגלת בנורמליזציה של חיי האדם עם מוגבלות, ובזכותו לגור בסביבה הכי פחות מגבילה (בן נון, נאון, ברודסקי ומנדלר, 2008; עמינדב וניסים, 2010; Llewellyn ,Dunn ,Fante, Turnbull & Grace,1999).

מטרת המחקר היא לבחון את מידות הדחק (בעיות ההוריות, פסימיות הורית, התנהגות הילד וקשייו, מיומנויות לעזרה עצמית של הילד ודחק כוללני), נטל הטיפול ומצבם הכלכלי של הורים מזדקנים לבוגרים עם מש"ה שגרים עמם ומבקרים במסגרות יומיות שונות (מפעל עבודה שיקומי ומרכז יום טיפולי) וכיצד אלו משפיעים על אמביוולנטיות ההורה כלפי ילדו הבוגר עם מש"ה.

במחקר השתתפו 147 הורים בטווח גילאים 55 עד 86, יהודים, מכל מחוזות משרד הרווחה, המטפלים בביתם בילדם הבוגר עם מש"ה בטווח הגילאים 21-66.

הנתונים קודדו ונותחו באמצעות תוכנת SPSS 23, הניתוח הסטטיסטי כלל:סטטיסטיקה תיאורית לתיאור נתוני משתתפי המדגם והתפלגות משתני המחקר וסטטיסטיקה הסקתית, לבדיקת השערות המחקר.

ממצאי המחקר מראים הבדלים בין הורים לילדים בוגרים עם מש"ה השוהים במסגרות יום (מע"ש ומרכז יום) ברמות נטל הטיפול, מידות הדחק ומצבם הכלכלי של ההורים ובנוסף הבדלים בהשפעת משתנים אלו על אמביוולנטית ההורה כלפי ילדו הבוגר.

זהו מחקר ראשון בישראל שבחן את מידות הדחק ונטל טיפול של אבות ואמהות מזדקנים, כמו כן טרם נחקרה מידת האמביוולנטיות ההורה המטפל כלפי ילדו הבוגר עם מש"ה.

ממצאי המחקר שופכים אור על אוכלוסיית ההורים המזדקנים המטפלים בילדם הבוגר עם מש"ה בביתם. אוכלוסיית זו נקראת בספרות המחקרית "הקליינט החבוי", מכיוון שהיא מוכרת פחות לשירותי הרווחה. יש לתת על כך את הדעת מפני שזוהי התקופה בה אוכלוסייה זו זקוקה יותר מתמיד לתמיכת המערכת. ממצאי מחקר זה עשויים לסייע לאנשי מקצוע בבניית תכניות התערבות מתאימות.