פערים בין-אזוריים באיכות החיים של הקשישים בישראל

מטרת העבודה: הזיקנה, כמו כל תופעה חברתית, מקבלת ביטוי ייחודי באזורים שונים בארץ. העבודה בוחנת שילוב בין 3 עולמות תוכן: זיקנה, המימד המרחבי ואיכות החיים. המטרה היא לזהות ולכמת את ההבדלים ברמת איכות החיים של האוכלוסייה הקשישה, בין אזורי הארץ, לפי הגדרות שונות של אזורים אלה. מדדי איכות החיים שנבדקו משתייכים לנושאים הבאים: בריאות, השכלה, מצב כלכלי, אורח חיים ופנאי, דיור וסביבה.

שיטה: העבודה מתייחסת ל-22 מדדים הקשורים לאיכות החיים בתחומים לעיל. החלוקה הרשמית של הארץ לנפות שימשה כבסיס לניתוח האזורי, שכלל גם צירופים של הנפות לפי מאפיינים גיאוגרפיים. על סמך נתוני המדדים בכל תחום, התקבל ציון מסכם המאפשר את ההשוואה הבין-אזורית. מקורות הנתונים הם: נתוני פרט מסקרי הלמ"ס (בעיקר הסקר החברתי) ונתונים מנהליים המתפרסמים על ידי הלמ"ס ומשרדי הממשלה.

ממצאים: מהנתונים עולה כי יש קשר ברור בין מאפיינים גיאוגרפיים לבין איכות החיים של הקשישים. כך נמצא, כי האזורים עם איכות חיים גבוהה יותר הם אזורים יותר מרכזיים, בעלי אופי יותר מטרופוליני, צפופים יותר וריכוזיים יותר. קשר זה מתבטא הן בהבדלים בין אזורי הפריפריה (נפות צפת, כנרת, יזרעאל, עכו, גולן ובאר שבע (הגליל והנגב)) לבין שאר אזורי הארץ, והן בהבדלים שנמצאו בתוך האזורים הלא-פריפריאליים בין השוליים (נפות חיפה, חדרה, השרון ואשקלון) לבין אזורי הליבה (נפות ירושלים, רמלה, רחובות, פתח תקווה ותל אביב).

מסקנות: מעבר להיבט המחקרי, יש לנתונים מסוג זה פוטנציאל לשמש את קובעי המדיניות במשרדים ובארגונים העוסקים באוכלוסייה הקשישה, בבואם לתעדף ולארגן את הקצאת המשאבים העומדים לרשותם, בין אזורי הארץ.