מטרת העבודה: מודל קהילה צומחת (Regenerative community), המהווה אחד מסימני הדרך של "התנועה לשינוי תרבותי" במוסדות ובשירותים לטיפול ארוך טווח, פותח על ידי בארי ברקן בסוף שנות ה-70 בארצות הברית. בשנת 2010 הופעלה התכנית לראשונה בישראל בשיתוף פעולה של ג`וינט-אשל, המוסד לביטוח לאומי וקרן אברהם וסוניה רוכלין. מטרתה העיקרית היא להביא לשינוי תרבותי במערכת היחסים ובדפוסי התקשורת בין המקבלים טיפול ארוך טווח ובני משפחותיהם לבין הצוות, כדי לתת לשירותים אלו צביון ביתי ולא רפואי. המחקר נועד להציג תמונה מקיפה של יישום התכנית ולבחון את תרומתה לזקנים, לאנשי הצוות ולמערכות היחסים ביניהם, וכן לבחון את תרומת התכנית לשינוי תרבותי.
שיטות: נעשה שימוש במערך מחקר משולב הכולל שיטות כמותיות ואיכותניות: נתונים מנהליים, ראיונות עומק עם אנשי מקצוע שהתנסו בשיטה ובהפעלתה, וסקר בקרב דיירים בבתי אבות ומבקרים במרכזי יום שבהם מופעלת התכנית. כדי ללמוד על תרומת התכנית השווה המחקר בין זקנים שהשתתפו בתכנית לבין זקנים שלא השתתפו בה וכן על בסיס דיווח של המשתתפים בנוגע לתפיסתם את תרומת התכנית עבורם.
ממצאים ומסקנות: מההשוואה בין משתתפים ללא-משתתפים בתכנית עולה כי המשתתפים מדווחים יותר מהלא-משתתפים על:
כ-80% ממשתתפי התכנית דיווחו שהתכנית:
ממצאי המחקר מצביעים על תרומתה החיובית של התכנית לשיפור רווחתם של משתתפיה וכן מהווים בסיס להמשך הפצה ופיתוח תפיסה של "שינוי תרבותי".
המחקר מומן בסיוע ג`וינט-אשל וקרן אברהם וסוניה רוכלין. ממצאי המחקר פורסמו בדוח וניתן לעיין בו באתר מכון ברוקדייל
http://brookdaleheb.jdc.org.il/?CategoryID=156&ArticleID=486