יישום ממצאי דיכאון באשפוז פוסט-אקוטי להתנעת תהליך קליני

מטרת העבודה: בשנים האחרונות חלה עליה הדרגתית באוכלוסייה המבוגרת בארץ. נכון ל 2015 כמחציתה בני ה-75 ומעלה. הנתונים מצביעים על כ-20% דווח על דכאון באוכלוסייה המבוגרת ושיעורי התאבדות גבוהים בבני 75 ומעלה . אחד המדדים לאיכות ברפואה הינו איתור דיכאון בגריאטריה, זאת בשל ההיארעות הגבוהה של התופעה. לדיכאון השלכות ניכרות על איכות החיים מחד ועל נכות ותלות תפקודית מאידך.
למרות האמור, מאמרים רבים מדווחים על התערבות דלה במסגרת הקהילה, ולא נמצאה ספרות כלל אודות האוכלוסייה הזקנה באשפוז פוסט אקוטי.
חזון מר"ג דורות נתניה הינו הקידום, האיכות והמצוינות ברפואה, ובהתאם שותף לתוכנית המדדים הלאומית.

שיטה:
תקופת האשפוז מאפשרת זיהוי צרכים ויזימת התערבות באוכלוסייה ייחודית זו, הנמצאת בסיכון.
בעקבות האמור, קידמנו סקר לאיתור דיכאון באמצעות ה- GDS המועבר על ידי המרפאים בעיסוק, לשם התנעת תהליך קליני טיפולי, במחלקות גריאטריות פוסט אקוטיות.
בדקנו ההתייחסות של הרופאים לממצאי הדיכאון שמדווחים בתיק הרפואי, במטרה לעודד שיפור דווח לקהילה בשחרור מאושפז, כולל עדכון אבחנות על מנת להבטיח רצף טיפולי.

נמצא:

• כי ל 45% מהמטופלים ציון GDS המעיד על סממנים לדיכאון ברמות שונות.
• ל 55% עם אבחנה קודמת לא דווחה התייחסות רפואית, דיון, שינוי תרופתי או עדכון אבחנה.
• ל 67% מהמטופלים עם סממנים חדשים לא דווחה התערבות.
• למטופלים בעלי השכלה אקדמאית, ממוצע GDS הגבוה ביותר באופן מובהק.
• למטופלים ללא בן זוג ממוצע GDS הגבוה ביותר באופן מובהק.
• מטופלים להם חוק סיעוד ממוצע GDS הגבוה ביותר.

מסקנות:
בעקבות הממצאים מוטמעת תכנית התערבות בבית החולים לצוותים הקליניים.