גורמי סיכון להישנות זיהום בחולים אשר נוקזו עם תומכן בשל אבן שופכנית ואורוספסיס

רקע

לאחר ניקוז עם תומכן בשל ארוע אורוספסיס ואבן שופכנית וטרם הטיפול הדפיניטיבי באבן, חלק מהמטופלים לוקים בזיהום חוזר .כיום לא קיימים קווים מנחים לגבי המועד המיטבי לטיפול דפניטיבי באבן לאחר זיהום.

מטרה

הערכת גורמי סיכון להישנות זיהום בחולים עם אבן שופכנית אשר נוקזו עם תומכן בשל אורוספסיס.

שיטות

סקירה רטרוספקטיבית של חולים לאחר ניקוז עם תומכן בעת אירוע של אורוספסיס ואבן בשופכן בין השנים 2009-2016. נאספו נתונים ובוצע ניתוח רב משתני ב129 מטופלים ששבו לטיפול אלקטיבי דפניטיבי באבן, מול קבוצה של 47 מטופלים אשר שבו לאשפוז בשל זיהום חוזר.

תוצאות

47/176 מטופלים (27%) שבו לאשפוז בשל זיהום חוזר טרם פעולה דפיניטיבית. בהשוואה בין שתי הקבוצות נמצא כי יל"ד (p=0.03) , אס"כ כרונית (p=0.05) , ערך גלוקוז מקסימלי באשפוז (p=0.008) וערך קראטינין מקסימלי באשפוז (p=0.001) היוו גורמי סיכון מובהקים סטטיסטית לחזרה עם זיהום. חולים עם זיהום חוזר בנוכחות תומכן שופכני אובחנו מאוחר יותר במהלך האשפוז הראשוני (p=0.01). באנליזה רבת משתנים נמצא כי כל עליה של 1 מ"ג/ד"ל בערך קראטינין ועליה של 10 מ"ג/ד"ל בערך גלוקוז במהלך האשפוז הראשוני עם אורוספסיס ,מהווים עליה בסיכון להישנות זיהום עם OR של 1.41 (p=0.002) ו2.05 (p=0.05) בהתאמה.

37.5% מהחולים אשר אושפזו בשל זיהום חוזר עשו זאת במהלך 3 השבועות הראשונית לאחר הניקוז.

תמותה: חולה אחת נפטרה בפרזנטציה הראשונית (0.8%) ושלושה בקבוצה עם זיהום חוזר (6.3%).

מסקנות

מטופלים עם אורוספסיס ואבן שופכנית שנוקזו עם תומכן וסובלים מאס"כ כרונית, יל"ד או מציגים ערכי גלוקוז וקראטינין מוגברים במהלך אשפוזם הראשוני ,נמצאים בסיכון מוגבר לזיהום חוזר טרם פעולה דפניטיבית. הישנות זיהום במהלך המתנה לפעולה דפניטיבית מעלה סיכון לתמותה.