תכנון מוקדם רפואי: הפער שבין חקיקה ליישום

מטרת העבודה: מטרת המחקר הייתה לבחון את העמדות של מומחים בנוגע לחקיקה ויישום של תכנון מוקדם בארץ.

רקע: תכנון מוקדם (Advance Care Planning - ACP) הינו תהליך שבו אדם שוקל, דן ומקבל החלטות בנוגע לטיפול רפואי עתידי, כחלק מהטיפול התומך לקראת סוף החיים, במידה ולא יהיה כשיר לקבל החלטות אלו בעתיד (Institute of Medicine, 2014; WHO, 2011). תכנון מוקדם מתבצע באופן פורמלי באמצעות כתיבת הנחיות מקדימות ו/או ייפויי כוח רפואי. למרות היתרונות הרבים של תכנון מוקדם וחקיקת חוק "החולה הנוטה למות" (2005), היישום בפועל בעייתי ומספר המבצעים תכנון מוקדם בארץ נמוך מאוד.

שיטת המחקר: בוצעו ראיונות חצי מובנים עם שמונה מומחים ממקצועות שונים (רפואה, אתיקה, משפט, עבודה סוציאלית וסיעוד). הראיונות תומללו ונותחו באמצעות ניתוח תמטי על ידי שני חוקרים.

ממצאים: מניתוח הראיונות עולה כי המומחים סברו שהחקיקה בארץ מתקדמת ביחס למדינות אחרות בעולם, אומנם בפועל היישום בעייתי. צוין העדר מדיניות מוצהרת או הנחיות מפורטות לביצוע תכנון מוקדם בבתי חולים בכלל ועבור אנשים עם דמנציה בפרט. המומחים ציינו את תחומי הידע הדרושים לביצוע תכנון מוקדם: ידע מעשי, רפואי, משפטי וידע ייחודי לאנשי מקצוע והדגישו כי התהליך של תכנון מוקדם דורש בעיקר קבלת החלטה ערכית. כמו כן, הודגש הצורך להרחיב את הידע והמודעות בנושא הן בקרב אנשי מקצוע והן בקרב הציבור הרחב.

מסקנות: ממצאי המחקר מדגישים כי נדרשים מאמצים רבים להעלות את המודעות והידע בנוגע לתכנון מוקדם הן בקרב הציבור הרחב והן בקרב אנשי מקצוע, דבר שיגרום להגברת הביצוע.

• המחקר מומן על ידי מענק מחקר מספר 2016/36 מהמכון הלאומי לחקר מדיניות הבריאות.