ריסוק חוץ-גופי של אבנים בכליות ובשופכנים בילדים - ניסיון של 14 שנים

מטרה:

לבדוק תוצאות ריסוק חוץ-גופי של אבני כליה ושופכן בילדים.

שיטות:

בשנים 2002-2016 בוצעו במוסדנו 127 ריסוקים ב-121 ילדים בגילאים 2-18 שנים. ב-14 ילדים לא נמצא מעקב והוצאו מהמחקר. טיפול מוצלח הוגדר כאשר המטופל היה חופשי מאבן או נותרה אבן קטנה מ-5 מ"מ וללא צורך בהתערבות נוספת. בדקנו את שיעור ההצלחה לאחר ריסוק אחד או שניים. הריסוקים בוצעו במכונות HM3 DORNIER ובמכונת DORNIER DLS2. הערכה של הצלחת הטיפול נעשתה 4-6 שבועות לאחר הריסוק בעזרת אולטרסאונד וצילום בטן ריק.

תוצאות:

107 ילדים (61 בנים ו-46 בנות) בגילאים 2-18 שנים (חציון 12) נכללו במחקר. גודל האבן הממוצע היה 10.6 מ"מ (4-30 מ"מ ;חציון 9 מ"מ). 7 ילדים היו מנוקזים ע"י סטנט שופכני ו-10 נוקזו ע"י נפרוסטום טרם הפעולה. 72% מהאבנים היו סידניות בצילום בטן ריק והשאר שקופות. 21 ילדים (20%) נזקקו לריסוק שני. ההצלחות לאחר ריסוק ראשון ושני היו 68% ו-78% (73 ו-83 ילדים) בהתאמה. 4 ילדים נזקקו לטיפול באורטרוסקופיה ונחשבו כישלון טיפולי. תוצאות טובות יותר נמצאו בטיפול בליטוטריפטר P=0.04) HM3) ובאבן קטנה מ12.5 מ"מ (P=0.09). בנערים/ות (16-18 שנים) נמצאה הצלחה נמוכה יותר (72%) בהשוואה לילדים קטנים (2-5 שנים, 83% הצלחה). ריסוקי אבני כליה או אגן הכליה היו מוצלחים יותר מאשר אבן שופכן, אך לא נמצא הבדל סטטיסטי בהשוואה של מיקום האבן בתוך הכליה, או באבן סידנית מול שקופה. הסיבוכים שנצפו היו הידרונפרוזיס (10%, רק 2 ילדים עם חסימה ואשפוז), חום (5%) ומקרה אחד של המטומה בכליה (0.9%).

מסקנות:

ריסוק חוץ-גופי של אבנים בילדים היא פעולה בטוחה עם שיעורי הצלחה טובים ובעיקר בילדים צעירים.