ביומרקרים לתחלואה לבבית במחקר רנדומלי המשווה בין LHRH-agonist ו LHRH-antagonist בחולים עם סרטן ערמונית מתקדם

הקדמה- טיפול מדכא טסטוסטרון בסרטן ערמונית מתקדם עלול לגרום לתופעות לוואי לבביות. לאחרונה ישנן עדויות לכך ששימוש בחסמי LHRH מוריד את השכיחות של תופעות אלו לעומת שימוש באגוניסטים. אחד המנגנונים היכול להסביר את התפתחות תופעות הלוואי הלבביות הוא הבדל ברמות FSH בטיפולים השונים. מטרת מחקר זה היא למפות סמנים (ביו-מרקרים) המנבאים אירועים קרדיווסקולריים.

שיטות- המחקר נערך בשני מרכזים באופן רנדומלי פרוספקטיבי. השתתפו במחקר חולים הלוקים סרטן ערמונית מתקדם בעלי מחלות רקע לבביות אשר מיועדים לקבל טיפול מדכא-טסטוסטרון למשך שנה לפחות. אירוע קרדיווסקולרי הוגדר כאחד מהבאים: התקף לבבי, שבץ מוחי, אירוע מוחי חולף, פניה למיון עקב תעוקת חזה, צנתור לבבי וצנתור התערבותי בכלי דם פריפריים.

נבחנו במחקר רמות המרקרים NT-proBNP, D-Dimer, HS-Troponin, CRP וכן נלקח פרופיל הורמונלי מלא של המטופלים בזמן גיוסם למחקר ואחת ל-3 חודשים במשך שנה.

תוצאות- גויסו 80 מטופלים, לאחר רנדומיזציה 39 קיבלו טיפול בחסמי LHRH ו-41 טופלו באגוניסטים. גילם החציוני של המשתתפים הוא 72.2.

לא נמצא הבדל בין הקבוצות בגיל, מצב סרטן הערמונית, מחלות רקע לבבי או מדדי תחלואה בסיסיים. במהלך תקופת המעקב 14 מטופלים סבלו מתחלואה לבבית, 11 מתוכם אושפזו.

רמות בסיס של NT-proBNP ניבאו תחלואה לבבית עם (AUC= 0.69 95%CI 0.56-0.84 p=0.003). בנוסף, ירידה של פחות מ-60% בערכי FSH לאחר 3 חודשי טיפול, אף היא ניבאה תחלואה לבבית (40% לעומת 10% p=0.005)

מסקנות- רמות בסיס של NT-proBNP וכן שינויים בערכי FSH יכולים לנבא תחלואה קרדיווסקולרית במהלך טיפול הורמונלי לסרטן הערמונית.