דיכאון בקרב מטפלים בלתי פורמליים עיקריים של זקנים שבריריים: מה ידוע לנו על המטפלים החרדיים?

רקע: דיכאון הוא אחת התגובות השליליות השכיחות ביותר בקרב מטפלים בלתי פורמליים. היות ויותר אנשים זקנים חשופים למחלות כרוניות ומוגבלויות וזקוקים לסיוע וטיפול אינטנסיבי, תגובה זו נחקרה בקרב מגוון רחב של אוכלוסיות בעולם. תחזיות הלמ"ס לשנת 2029 מצביעות על הכפלת שיעור הזקנים החרדים מכלל אוכלוסיית בני ה 65 ומעלה. מסקירת ספרות עולה שלא ניתנה תשומת לב מחקרית מספקת לשכיחות הדכאון כמו גם למשתנים העשויים להסביר אותו בקרב מטפלים בלתי פורמליים של זקנים חרדים. מטרות המחקר הנוכחי היו: א. להעריך את רמת הדיכאון ו-ב. לבחון את הקשרים שבין מאפייני מקבלי הטיפול, מאפייני המטפלים, גורמי המצב ובין רמת דיכאון של המטפלים.

שיטה: המדגם כלל 112 מטפלים עיקריים של זקנים חרדיים שבריריים(גיל ממוצע 60, ס.ת. 13.1). המטפלים רואיינו פנים אל פנים בביתם תוך שימוש בכלים להערכת דיכאון (HADS-D), בריאות עצמית נתפסת, מיקוד שליטה, מסוגלות עצמית כללית, תמיכה חברתית, הערכה תפקודית וכן נאספו פרטים סוציו-דמוגרפיים אודות המטפל והמטופל.

תוצאות: המשתתפים דיווחו על רמת תסמיני דיכאון בינונית. שלושה משתנים הסבירו בצורה מובהקת את רמת הדיכאון של המטפלים: היותם בן/בת זוג, מיקוד שליטה חיצונית גבוהה יותר, וכן רמות נמוכות יותר של תמיכה חברתית. המודל הסביר 39.8% מהשונות המוסברת של דכאון.

מסקנות והשלכות: רמת הדכאון שנמצאה במחקר הנוכחי גבוהה מזו שנמצאה בקרב אוכלוסיות מטפלים אחרות. רמה זו עשויה להיות קשורה בתחושת מחויבות גבוהה לקהילה ולרצון לעמוד בסטנדרטים תרבותיים. המתאמים שנמצאו דומים לאלה שנמצאו בהקשר זה באוכלוסיות לא דתיות, ומעידים על האוניברסליות של תופעת הדיכאון. בשל המאפיינים הייחודיים של האוכלוסייה החרדית, יש להקצות משאבים לפיתוח תכניות התערבות ייעודיות להם במטרה להקטין את רמת הדכאון הנובעת מהטיפול. על תכניות אלה להתמקד במיקוד השליטה של המטפל כמו גם בהיותו בן/בת זוג של המטופל וברמת התמיכה החברתית הנתפסת על ידו.