הפעלת יחידת ניטור במחלקה גריאטרית: קביעת השפעתה על תוצאות האשפוז

מטרת המחקר: קביעת תוצאות הטיפול -הישרדות ומשך אשפוז, וגורמי סיכון לתמותה בחולים ביחידת הניטור בגריאטריה לעומת יחידת הניטור הפנימית, ובהשוואה לקבוצת ביקורת שהותאמה לחולים ביחידת הניטור בגריאטריה.

שיטות: קבוצת המחקר כללה את כל החולים שאושפזו יחידת ניטור גריאטרי (ינג) במשך 5 חודשים, והיו שתי קבוצות ביקורת: ראשונה כל החולים ביחידת ניטור דומה במחלקה הפנימית באותה התקופה; השנייה המחלקתית כללה חולים שטופלו במחלקה גריאטרית ביחס של 2 חולים במחלקה לעומת 1בינגבינג, עם שלושה קריטריונים להתאמה: מין, גיל, מונשם או לא. נאספו נתונים דמוגרפיים, קליניים ומעבדתיים, נתוני מעקב ותוצאות הטיפול. המדד העיקרי היה שיעור ההישרדות לאחר 28 יום. המדדים המשניים היו משך האשפוז.

ממצאים ודיון: נכללו 89 החוליםבינג, ונכללו 178 חולים בקבוצת הביקורת המחלקתית, וכל 95 החולים ביחידת הניטור בפנימית. לא היו הבדלים בין שתי הקבוצות הראשונות פרט לשכיחות גבוהה יותר של אי ספיקת כליות חריפה p <0.001

התמותה הצפויה (לפי MPM SCORE) בינג, ביחידת הניטור הפנימית ובקבוצת הביקורת המחלקתית הייתה בהתאמה 26±49, 27±39.7 ו- 27±36.7 (בהתאמה p=0.02 וינג לבין קבוצת הביקורת המחלקתית).

משך האשפוז היה ארוך יותר בחולי ינג לעומת של חולים במחלקה בלבד p=0.003

תיקון שעורי התמותה לפי Standard Mortality Ratio (SMR) ביטל את ההבדל בשיעורי התמותה בין חולי ה הינג לבין קבוצת הביקורת העיקרית. תוצאה זו מצביע על כך ששתי הקבוצות קיבלו טיפול הולם, אם כי ישנן מגבלות ידועות ל-SMR; בעיבוד רב משתני ראינו כי חולים במצב קשה יותר נהנים במיוחד מהאשפוז ביחידת הניטור לעומת אלו המטופלים במחלקה, בפרט אותם החולים הזקוקים לטיפול תומך לחץ דם וחולים עם אי ספיקה כלייתית חדה.

מסקנה: אשפוז ביחידת הניטור הגריאטרית מלווה בתוצאה טובה יותר במקרים של אי יציבות המודינמית ואי ספיקה כלייתית חדה.