בסיס למחקר: קיימת אפשרות ייחודית באוכלוסיית ישראל לעקוב אחר תהליך ההזדקנות של ניצולי השואה. רוב המחקרים מדגישים את ההשלכות הפסיכולוגיות של השואה, והמחקרים המעטים המתמקדים בהשפעות על הבריאות הגופנית. תוצאות מחקר של ביטוח הלאומי שנערך בישראל הראה תוחלת החיים יותר ארוכה אצל ניצולי שואה יחסית לקשישים אחרים. להיום, מחלות קרדיו-וסקולריות מביעות חלק ניכר של סיבות למוות באוכלוסייה המבוגרת וסימן להזדקנות פחות בריאה.
מטרת המחקר: להשוות את שכיחותם של גורמי סיכון למחלות לב וכלי דם עצמם ושכיחות של המחלות עצמן בין קבוצה של ניצולי שואה לבין קבוצה של קשישים שאינם ניצולי שואה.
שיטות: במחקר זה כללנו 4,004 חיים ניצולי שואה, בני 70+, שהיו במחנות הריכוז, בגטאות, במחנות עבודה, חיו במסתור או בזהות בדויה בשטחי גרמניה הכבושה ( הנתונים נאספו מבסיס הנתונים של העובדים הסוציאליים). בקבוצת הביקורת כללנו 4,004 קשישים יהודים חיים, שנבחרו באופן אקראי לפי מספרי זהות, שנולדו לפני 1945 או בישראל או באירופה (אך עלו לישראל לפני 1939). הנתונים שנאספו כללו: גיל, מין, מצב עישון, מחלת לב איסכמית (כולל תעוקת חזה, צנתור עם הכנסת סטנט, התקף לב, ניתוח מעקפים), סוכרת, יתר לחץ דם, היפרליפידמיה ושבץ מוחי.
תוצאות: למרות שכללנו רק אנשים בני 70 ומעלה בשתי הקבוצות, מצאנו כי התפלגות הגיל שונה משמעותית. ניצולי השואה היו מבוגרים יותר: יותר גברים בקבוצת הביקורת היו מעשנים שוטפים. שכיחות של מחלת לב איסכמית, תעוקת חזה היו גבוהים משמעותי בקרב ניצולי שואה. גם שכיכות התערבויות כצנתורים, הכנסת סטנטים וניתוחי מעקפים היה גבוהים יותר ומשמעותי בקרב ניצולי שואה. ניתוח רגרסיה לוגיסטית הראה, שאצל ניצולי שואה יש יותר תחלוא במחלת לב איסכמית, אך גם הם יותר עוברים התערבויות טיפוליות (המשתנה בלתי תלוי בתחלואה).
זה מלמד אותנו ואוכלוסיית הקשישים, לא רק מחלות קובעות את עתידנו, אך גם את ההתייחסות שלנו למחלה. טיפול מניעתי, התערבויות רפואיות בזמן, זה סוד ההישרדות. להילחם על הבריאות, להילחם על החיים!