שכיחות וגורמי סיכון להארכת משך האשפוז במחלקות לרפואה הפנימית

רקע: אשפוז ממושך (להלן א"מ[1]) בבית-חולים כרוך בשיעור סיבוכים עולה. בין הסיבות לא"מ: עיכוב בביצוע בדיקות והתערבויות; בהעברה למסגרות המשך; בהכנת הבית לקליטת החולה.

מטרות המחקר: למצוא גורמים המנבאים א"מ, וסיבות להארכתו בפועל.

שיטות: נקודת החיתוך בין א"מ לאישפוז רגיל (להלן א"ר[2]) הוגדרה מהאחוזון ה-70 ממשך האישפוז הממוצע. נכללו המאושפזים בשתי מחלקות פנימיות ומחלקה גריאטרית חריפה. נאספו פרטים דמוגרפיים וקליניים בקבלה למציאת גורמי ניבוי לא"מ. הסיבות לא"מ בפועל נבדקו ביום הרביעי לאשפוז עבור כולם ע"י תשאול הרופא הבכיר המטפל באמצעות שאלון מובנה, ובדיקת מצב החולה באמצעות כלי מתוקף ע"י החוקרת.

תוצאות: במשך 5 חודשים נאספו פרטיהם של 1092 חולים, מהם 337 (30%) עם א"מ. בניתוח רב-משתנים ((multivariate נמצאו מספר מנבאים לא"מ: א) חולים שאינם נשואים ב) מצב סיעודי ג) אשפוז בגריאטריה לעומת הפנימיות (על אף שבפנימיות הללו רוב המאושפזים קשישים). ד) צפי לשיעור תמותה גבוה ע"פ מדד תמותה צפוי Mortality-Probability-Models (MPM)³ [1]. ה) אי-ספיקת כליות או מחלה זיהומית בקבלה. ו) אשפוז בחצי-שנה קודמת. ממאירות, החייאה מחוץ לבית-החולים או בעת הקבלה, אינם מנבאים א"מ.

המחלות שבגינן אושפזו החולים עם א"מ מהוות סיבה בפועל להמשך אישפוזם ביום הרביעי רק ב-85%, לעומת 93% בקבוצת הביקורת (p=0.014). ניתן לקבוע שסיבות לא רפואיות תורמות ב-7% מהעתידים להישאר בא"מ לעומת 1% בקבוצת הביקורת (p=0.018). סיבוכים רפואיים ו/או המתנה לבדיקות מיוחדות או ליועץ-מומחה לא נמצאו בעלי משמעות סטטיסטית לא"מ.

מסקנה: נמצאו משתנים דמוגרפיים וקליניים המנבאים א"מ כבר בתחילתו.

דיון: חלק מהמנבאים מוכרים, חלקם האחר אושר כעת גם עבור האוכלוסייה הקשישה במחלקות הפנימיות.

סיכום: ניתן לאתר מנבאים לא"מ, ובאמצעותם לנסות לקצר את משך האישפוז.

[1] א"מ – אשפוז ממושך

[2] א"ר – אשפוז רגיל

Mortality Probability Models - MPM³

מילות מפתח: אישפוז ממושך, מנבאים לאישפוז ממושך, גורמים לאישפוז ממושך.