מאפיינים פתולוגיים במקרים עם גוש כליתי בשלב T1b לאחר כריתה רדיקאלית- האם לשמר הכליה?

מבוא ומטרה: תוחלת החיים בשאת בכליה מסוג RCC הינה שונה משלב לשלב, ועם אחוזי תמותה לא מבוטלים. במקרים עם גידול כליתי בשלב קליני T1b, אין עדיין הסכמה לגבי ניתוח רדיקאלי או משמר הכליה במקרים עם כליה נגדית תקינה, ובהעדר התוויה מוחלטת לשימור הכליה. בעבודה זו מנסים להבליט האם קיימת החמרה בממצאים הפתולוגיים לאחר הניתוח.

שיטות וחומרים:

בין התאריכים יולי 2004 לבין אוגוסט 2017, היו 72 מקרים אשר עברו כריתה נרחבת של הכליה בגישה לפרוסקופית, בשל גוש כליתי החשוד לגידול בטווח 4.1-7 ס"מ. בכולם היתה כליה נגדית תקינה. בכולם נבדקו התשובות הפתולוגיות לאחר הניתוח. ממוצע המעקב 46.7 חודשים (טווח 1-122 חודשים).

תוצאות: הגיל הממוצע 66.2 שנים. 35 גברים ו- 37 נשים. 38 מצד ימין 34 משמאל. ממוצע הקוטר המקסימלי של הגידול 5.4 ס"מ. סיבוכים לאחר הניתוח היו בארבעה מקרים (5.5%). 11 מטופלים נפטרו במהלך המעקב בגיל ממוצע של 70.2 שנים, 5 מהם מאלח דם, 3 מגרורות, מקרה אחד משחמת הכבד, מקרה עם שאת שני, מקרה אחד מדימום תוך מוחי.

3 מקרים היו בשלב פתולוגי T3a, 3 מקרים בשלב פתולוגי T3b. בשני מקרים אובחנו גידולים נדירים- אנגיוסרקומה של הכליה. מקרה אחד גידול סטרומלי אפיתליאלי, בארבעה מקרים אובחן מוקד גידול נוסף בכליה בפתולגיה לעומת מוקד אחד בבדיקת ה- CT טרם הניתוח. בשלושה מקרים אובחן גידול אונקוציטומה.

מסקנות: כחמישית מהמקרים עם גוש כליתי החשוד לגידול בשלב קליני T1b אשר עברו כריתה רדיקאלית של הכליה בגישה לפרוסקופית, אובחנו עם מחלה שאתית בשלב מתקדם יותר, או אגריסיבי יותר או מלטיפוקלי. יש צורך בעבודות נרחבות יותר לאשר הממצאים שלנו, טרם קביעת קווים מנחים לניתוח משמר כליה.